"על דעת ראשי הקהל מוחלט בזאת שמהיום והלאה עני שאין ידו משגת לקנות תכריכים – ייקבר בבגדיו". פטיש העץ הכה קלות לאות שהאספה הסתיימה. פרנסי ברודי יצאו מבית הוועד בלב קל יותר.
שנת תקצ"א הביאה בכנפיה לאירופה את מחלת החולירע. אין כל חדש תחת השמש, וכמו בזמן הזה כן בימים ההם – החיילים והסוחרים העוברים ממדינה למדינה העבירו את הנגיף איתם בין היבשות. זה היה הרקע להחלטתם הקשה של פרנסי ברודי. לא בקלות באה להם ההחלטה, אולם המגפה המשתוללת וכמות הנפטרים האדירה יצרו מחסור חמור בתכריכים. מחסור שהזניק את מחירם לשמים.
לעת ערב יצא הגה"ק רבי שלמה קלוגר (ל' בסיוון יום פטירתו), רבה של ברודי העיר, לתפילת מנחה, והנה אוזניו שומעות את שוועת העניים שאין להם מנחם. מתפילת ערבית יצא רבי שלמה אל ביתו של אחד מגבירי העיר ובעל ההשפעה הרב ביותר מבין הפרנסים. הגביר הסתגר בחדרו שבועות שלמים ולא בא במגע עם שום אדם מרוב פחד מן המגפה.
לרבי שלמה לא יכול הגביר לסרב והוא הוכנס אל חדרו. "שמועה רעה שמעתי", ייסר אותו הגאון בלשון חריפה. "האם חושבים אתם שכיון שיש לכם כסף וזהב אתם את נפשכם הצלתם והעניים יופקרו לגורלם?! רצוני לשמוע עד מחר בבוקר שהעניין מסודר. זכרו: האדם לא לוקח איתו פרוטה לעולם האמת; ממונכם נועד לעשות בו חסד".
הגביר השיב בדיפלומטיות שלא היה באספה עקב שאינו יוצא מביתו ולכן אין לו מושג על מה מדובר.
ה'חכמת שלמה' יצא מבית הגביר והלך לביתו. הגביר נותר מאחור המום. מעולם לא העז מישהו לדבר אליו בצורה כה קשה. 'מחר כבר יטעם הרב מנחת זרועי', הרהר בחרי אף, 'אוריד את משכורתו בחצי ונראה אם יהין שוב לזלזל בי'.
אחד מבני ביתו של הגביר, בר אוריין ויודע ספר, הכיר היטב את הגביר וידע שתוכחתו של רבי שלמה עשויה לעלות לו ביוקר. הוא יצא בלאט מן הבית ורץ אחרי ה'חכמת שלמה'. "רבנו, מה ראה לנכון להוכיח את הגביר בצורה כזו? הרי כעת יאטום את עורפו ואף ינסה לפגוע בכבוד תורתו".
רבי שלמה קלוגר לא התפעל. "כמרא דאתרא מחובתי למחות על פגיעה בכבוד הנפטר. בעולם האמת לא ניכר שוע לפני דל. לא אתן שעניי העיר יהיו למרמס. ובאשר לגביר? ד' לי – לא אירא".
בלילה התהפך העשיר על משכבו. כאבי בטן עזים תקפוהו. כל תסמיני החולירע הופיעו אצלו בזה אחר זה. בטוח היה שתכף תצא ממנו נפשו מרוב ייסורים.
השכם בבוקר קרא הגביר לבן ביתו, זה שאתמול רץ אחרי רבי שלמה להזהירו. "קח ח"י רובל כסף פדיון נפש אל המרא דאתרא. בקש בשמי את סליחתו והתנצל בפניו שעקב כאבי תופת נבצר ממני להגיע אליו. ימחל נא הרב להגיע לכאן לאחר התפילה ומבטיחו אני נאמנה שהעניין יסודר".
הגיע רבי שלמה לאחר התפילה לבית הגביר, שכבר חש הרבה יותר בטוב. הגביר הפקיד בידיו אלפיים זהובים תרומה אישית לקניית תכריכים, והבטיח לפעול אצל כל פרנסי ברודי שכל אחד ייתן סכום גדול.
לעניים הייתה הרווחה מיידית. וגם לעשירים. בחלוף ימים מספר נעצרה המגפה. ויהי לפלא.
