רגע לפני סגירת הרשימות על ידי ועדת הבחירות המרכזית, נפרדה המערכת הפוליטית משני דמויות פוליטיות בולטות, כאלו שעמדו במרכזי הכרעה ובצמתי מקבלי ההחלטות. האחד, היה בפרק הזמן החולף בעל השפעה מהותית על סדר היום הפוליטי מתוקף תפקידו כשר המשפטים, שמר על מעמדו כיקיר הברנז'ה והתקשורת, כאשר יש מי שסבור כי העובדה שאנו נמצאים בימים אלו בעיצומה של מערכת בחירות נוספת, רביעית במספר, רשומה על שמו, ואילו השני, בעל היסטוריה צבאית מפוארת אותה הוא נושא על כתפיו, עשה כברת דרך בפוליטיקה, היה מאדריכלי מבצע 'כחול לבן' שכשל לא מעט גם בזכותו, אבל העובדה שמדובר באדם עטור זכויות שעם ישראל חב לו הערכה עצומה, שמור לו עד אחרית הימים.
השניים, ראו בעצמם דמויות משפיעות, כאלו שהמערכת הפוליטית לא תשרוד בלעדיהם, הם היו משוכנעים שהציבור יזכור להם חסד נעורים ויזכה אותם לפחות בסקרים, בסך הקולות הנדרשים כדי להמשיך ולהחזיק את הראש מעל המים, אלא שתוחלת חייהם הפוליטיים נמוגה והסתיימה בצורה טראגית.
המערכת הפוליטית ידעה מאז ומתמיד ובמיוחד לאורך שלושת סבבי הבחירות האחרונים פוליטיקאים שהביטו על עצמם כל בוקר במראה ושכנעו את עצמם שהם הם שליחי האל וידו הארוכה להציל את העם, ולהבטיח לו עתיד ורוד וטוב יותר, ושוב, פעם אחר פעם אנו נוכחים כי דווקא מי שנחשבו לבעלי פוטנציאל לסחוף אחריהם המונים, זכו לקונצנזוס מקיר לקיר ומפת הכוכבים האירה להם פנים, חייהם הפוליטיים היו קצרים והסתיימו בצורה טראגית.
אל רשימת המכובדים של ציפי לבני, שאול מופז, משה כחלון ואבי גבאי הצטרפו השבוע גם יעלון וניסנקורן. לאורך שנותיהם בפוליטיקה, מי מבין האישים המכובדים לעיל עמדו אך כפסע ובמרחק נגיעה מלשכת ראש הממשלה אלא שהביטחון העצמי המופרז גרר אותם להחלטה על הימור אחד יותר מדי, כזה שבגללו החמיצו הזדמנות חייהם. מי מהם שהיוהרה טפחה על פניהם, והיו גם כאלו שדווקא מתוך שקלול טעויות קודמיהם והרצון לגוון את הרשימה במטרה להציג חזות עממית ומקצועית, היא שעמדה בסוד הכישלון המפואר שנרשם על שמם.
בשורות אלו ננסה לשזור את עלייתם ונפילתם של הפוליטיקאים שביקשו לנסוך תקווה בציבור, היו להם את כל הסיבות להאמין כי הם יצליחו במשימה, אלא שבמבחן המציאות החשיבות העצמית המופרזת שלהם זה שהוביל לפערים בין האינטליגנציה שלהם לבין איך שהם ראו את עצמם בעיני סביבתם היא שהובילה לסתימת הגולל על חייהם הפוליטיים.
כמעט עשתה היסטוריה
בקיץ 2008, הגיש אהוד אולמרט הודעת התפטרות לנשיא המדינה שמעון פרס מתפקידו כראש הממשלה, על רקע החלטת המשטרה להמליץ נגדו על הגשת כתב אישום. אולמרט נותר לכהן בתפקידו כראש ממשלת המעבר עד להקמת ממשלה חדשה, בתוך פרק זמן זה התקיימו בחירות לראשות 'קדימה', כאשר לבני גברה על מופז.
הקלפים נפתחו מחדש, והנשיא פרס החליט לאחר התייעצויות כי הוא מטיל על הגב' לבני את מלאכת הרכבת הממשלה, כך שהסכמי המו"מ הקואליציוני בממשלת אולמרט נפתחו מחדש.
לבני החלה לקיים הליך מזורז של מו"מ עם המפלגות שהרכיבו את הממשלה ובהם ש"ס (יהדות התורה כזכור, נותרה באופוזיציה), אלא שעל רקע הודעת לבני שתמשיך לקדם את תכניתו המדינית של ראש הממשלה לשעבר אולמרט שזכה לכינוי "תכנית ההתכנסות" שכלל אף מו"מ על ירושלים, הציגה ש"ס דרישת סף מלבני כי תיאות לחתום על מסמך בו היא מתחייבת שלא לנהל מו"מ כלל על ירושלים בירת ישראל.
הצוותים החליפו טיוטות, תיקונים הועברו ולבני תפרה חליפה, אלא שביום ראשון לאחר החגים, כיממה לפני המועד שנקבע להצגת הממשלה החדשה (יום ב' בשעה 17:00) החליטה לבני במפתיע 'להראות מנהיגות', להוכיח שהיא אינה מוותרת על ערכים ולחזור בה מההבנות עם ש"ס בעניין ירושלים. הנימוק הרשמי: "אני לא 'נכנעת' לחרדים ולסחטנות".
כאמור, יממה לפני מועד השבעתה לראשות הממשלה והפיכתה לאישה השנייה בהיסטוריה של ישראל שמצליחה לכבוש את הלשכה הראשונה, הודיעה לבני לנשיא, כי הולכים לבחירות, "אני אנצח, אקבל את המנדט וארכיב ממשלה נטולת חישוקים", הסבירה.
יצוין, כי ההליכה לבחירות מבחינתה של לבני היה כדי להראות יושרה, צדקת דרך, יכולת עמידה בלחצים, זאת בעוד התקשורת ודעת הקהל הפצירו בה שלא להסתכן בהחמצת ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה לפתחה.
עד כאן מועד החמצה א של לבני שעמדה כפסע בינה לבין ראשות הממשלה עליה אמרו שהיא אינה פוליטיקאית שכן אריק שרון או כל אחר במקומה היו לוקחים את ההזדמנות בשתי ידיים…
באותם ימים כיהן נתניהו כיו"ר האופוזיציה, הכשיר את הכסא, מיצב את עצמו כמועמד האולטימטיבי לראשות הממשלה, ערך פריימריז מוקדמים במפלגה כבר חצי שנה לפני ההליכה לבחירות (במהלכם כזכור האשים סילבן שלום את נתניהו שהודות למהלך הפנים מפלגתי אפסו סיכוייו לנצח במאבק על ראשות המפלגה, בכך שנתניהו מתנהל כמו מפלגת הבעת' בסוריה).
בליל הבחירות הסתבר, כי 'קדימה' ירדה במנדט וזכתה ב-28 מנדטים בעוד הליכוד בראשות נתניהו זכתה ב-27 מנדטים. בנאום ניצחון שנשאה לבני באותו לילה, זעקה בגרון ניחר את המשפט המפורסם, "אני ניצחתי, אנחנו ניצחנו, 28 זה יותר מ-27". והודיעה כי היא מזמינה את בנימין נתניהו להצטרף לממשלת אחדות בראשותה. אלא שרק מאוחר יותר נודע כי בנימין נתניהו השכיל לסגור קצוות עם המפלגות החרדיות הרבה לפני הבחירות.
אנחנו הסברנו לה והסברנו לה שלמספרים 28/27 אין כל משמעות, שם המשחק זה הבלוק, הגוש, היא לא רצתה להבין. בכהונתה כיו"ר 'קדימה' נהגה לבני לשבת על כיסא גבוה יותר, מעל כל השרים
כעבור ימים אחדים, החלו הליכוד וקדימה לנהל מו"מ, נתניהו הציע ללבני ראשות ממשלה ברוטציה לשנה וחצי בשלהי הקדנציה, לבני סירבה והשאר היסטוריה.
וזו ההחמצה השנייה של לבני שעמדה כפסע בינה לבין ראשות הממשלה.
האם היום ובמבט לאחור ניתן לקבוע כי גם אז ביבי לא התכוון לממש את הסכם הרוטציה כמו אצל גנץ? סביר להניח שלא, שכן יש לזכור כי שבאותם ימים התיוג של אדם 'סחיט ולחיץ' שניתן להכניע אותו תוך הפעלת אמצעי לחץ, עדיין דבק בנתניהו. נתניהו של 2021 בוגר קרבות והוא לא נתניהו שבמבט לאחור עדיין היה אז בתחילת דרכו הפוליטית.
יו"ר הכנסת לשעבר דליה איציק שערכה בזמנו חשבון נפש על החמצת ההזדמנות סיפרה: "אנחנו הסברנו לה והסברנו לה שלמספרים 28/27 אין כל משמעות, שם המשחק זה הבלוק, הגוש, היא לא רצתה להבין. בכהונתה כיו"ר 'קדימה' נהגה לבני לשבת על כיסא גבוה יותר, מעל כל השרים", הטיבה הגב' איציק לתאר את הנפיחות העצמית שהיה למקור החמצת שני הזדמנויות בקנה מידה היסטורי בתוך פרק זמן כה קצר.
או אז החלה להיוותר תסיסה בקדימה, המחנאות תפסה שביתה והדרך להדחתה על ידי שאול מופז היתה קצרה.
ביטחון או כלום
דמות טראגית נוספת בפוליטיקה הישראלית הינו הרמטכ"ל לשעבר ויו"ר 'תל"ם' משה בוגי יעלון שבשבוע שעבר, רגע לפני סגירת הרשימות כששוכנע סוף סוף כי לסקרים משמעות מרחיקת לכת בכל הקשור לזיהוי מגמות וגיבוש דעת קהל, ולאחר שמצא את עצמו נטול ערך אלקטורלי, נחתם הפרק הפוליטי בחייו עם ההודעה הדרמטית כי מפלגתו לא תתמודד בבחירות לכנסת ה-24.
יעלון כזכור, כיהן כשר הביטחון בממשלת נתניהו השלישית שזכתה לאמונם של 61 מנדטים, הממשלה בה כיהן משה כחלון כשר האוצר, אלא שאז כמו היום, חלקים מתוך עשרת המנדטים של כחלון, (ובהם מירב בן ארי שהצטרפה ל'יש עתיד') התקשו ליישר קו עם המדיניות של נתניהו. היה זה כחלון שחזר והפציר בנתניהו, "אין לי שליטה על הח"כים, תצרף מפלגות נוספות לקואליציה".
נתניהו שם לו למטרה להביא להרחבת הממשלה והחל לפעול בשני אפיקים, מפלגת העבודה בראשות בוז'י הרצוג ויו"ר ישראל בתינו אביגדור ליברמן.
היו אלו השרים לשעבר אלקין ולןין שניהלו בחשאיות רבה את המגעים מטעם נתניהו כשההצעה המרכזית הייתה הצטרפות לקואליציה בתמורה לכהונת תפקיד שר החוץ, משרד אותו שמר נתניהו לעצמו עם כינונה של הממשלה, בדיוק למצבי חירום, אלא שהרצוג לא יכל להתחייב כי הוא מביא עמו את 'העבודה' על 24 חבריה שחלקם איימו בפרישה מהמפלגה אם זו תצטרף לממשלת נתניהו, ואילו ליברמן כמו ליברמן זיהה את המצוקה בה נתון היה נתניהו והחליט לנצל זאת עד הסוף, "אין מה לדבר על פחות מתפקיד שר הביטחון" השיב ליברמן את פניהם של לוין ואלקין לאחר שרק שבועות ספורים קודם לכן התבטא בראיון לתקשורת, כי אם יכהן כשר ביטחון, "הנייה יחוסל בתוך 48 שעות".
משהבין כי פניו לדרך ללא מוצא, פנה נתניהו ליעלון והציע לו לוותר על תפקיד שר הביטחון ולמנותו לתפקיד שר החוץ שכמעט אינו נופל ברמת החשיבות שלו מהתפקיד אותו מילא עד היום, אלא שיעלון באופן תמוה לא היה מוכן לשמוע על אופציה בה לא הוא יכהן כשר הביטחון והבהיר לנתניהו כי להפקיד את 'הביטחון' בידיו של ליברמן משמעותה הפקרות מוחלטת ואם ה'ביטחון' יילקח ממנו, הרי שיבחן את המשך דרכו בממשלה.
בשעה שליברמן הודיע על "הארכת הפתיל" והצטלם עם נתניהו, כינס יעלון במסיבת עיתונאים בה הכריז יעלון על פרישה מהממשלה. יעלון תקף את נתניהו והתריע מפני הפקרת ביטחון ישראל בידי ליברמן הנחשב לקיצוני בדעותיו, את נאום הפרישה שלו חתם יעלון בהצהרה, "ואני בבוא היום אהיה המנהיג הבא של מדינת ישראל".
לקראת בחירות מועד א' הכריז יעלון על הקמת מפלגת "תל"ם", ומשראה כי הסקרים אינם מאירים לו פנים חבר לבני גנץ, בהמשך ללפיד, והיה מאדריכלי "כחול לבן".
את הפרק הפוליטי של השנתיים האחרונות בחייו של יעלון ניתן לסכם במשפט בן שלושה מילים: "רק לא ביבי"
יעלון הביע אכזבה מלפיד שלדבריו אינו מצליח לספק את הסחורה והחל לפעול מאחורי גבו להקמת פלטפורמה פוליטית חדשה, בין השאר עם הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט. משנודע ללפיד כי יעלון פועל מאחורי גבו ומתכנן פרישה והקמת מפלגה חדשה קרא את יעלון לסדר. משכשלו המגעים ומחשש כי יתפצל מ'יש עתיד' לאחר הבחירות, הבהיר לפיד ליעלון כי הוא מוכן להמשיך ולהחזיק אותו ב'יש עתיד' ולשריין עבורו את המקום השני ברשימה וזאת על בסיס אישי בלבד וללא 'תל"ם, יעלון סירב, הודיע על פרישה מ'יש עתיד' וריצה עצמאית בבחירות, חיפש כוכבים לעטר בהם את מפלגתו, הסקרים לא האירו פנים הלחץ מהצד השמאלי במפה הפוליטית לפרוש מחשש לאיבוד קולות לגוש 'רק לא ביבי' היה כבד, וכאמור, רגע לפני סגירת הרשימות כשהבין כי הוא נפלט מרשימות החיבורים, הודיע על פרישה ובכך הצטרף לרשימת היריבים הארוכה שנתניהו 'הצליח' עליהם…
את הפרק הפוליטי של השנתיים האחרונות בחייו של יעלון ניתן לסכם במשפט בן שלושה מילים: "רק לא ביבי". כל ישותו מאז עזב את תפקידו כשר הביטחון וכל האנרגיות שלו תועלו למקום אחד, לגבות את חובו מנתניהו.
מסתבר, כי בשם הזעם הקדוש והיעד הנכסף לסלק את נתניהו מהזירה הפוליטית, הסכים יעלון לספוג את מבוכת הפרישה מהחיים הפוליטיים ובלבד שלא יואשם בדיעבד באחריות להקמת ממשלת נתניהו השישית.
מ-27 מנדטים ל-2
נפילתו של מופז בפוליטיקה אכן מסתכמת במילה אחת: תקלה. כשנבחר שאול מופז לכהן כיו"ר 'קדימה' במקום לבני, המפלגה עדיין לא ירדה בסקרים, היא עדיין שמרה על מקומה כמפלגה הגדולה ביותר עם 28 מנדטים.
אלא שבאמצע הדרך.. חודשיים לאחר שנבחר ליו"ר קדימה. החלה 'קדימה' לדשדש בסקרים לאור מתיחויות ויריבויות פנימיות, ומחשש לבחירות בהם עלולה היתה המפלגה לנחול תבוסה, נאות מופז לרקום עם נתניהו הסכם חשאי להצטרפות לממשלת אחדות בתמורה להסדרת חוק הגיוס. באותם ימים הוקמה 'ועדת פלסנר'.
בשל החשש מתרגיל פוליטי מצד נתניהו ומחשש לדעת הקהל, סוכם כי מופז ייכנס לבדו כחבר בממשלה ויכהן כמשנה לרה"מ, בעוד שאר 28 חברי המפלגה יצטרפו רק בהמשך ובהתאם להתקדמות 'ועדת פלסנר' והרצינות שיגלה בנימין נתניהו.
ועדת פלסנר הגיעה למבוי סתום. ביבי חשש להתעסק עם החרדים מחשש שאלו לא ימליצו עליו אצל הנשיא בבחירות הבאות שכבר נראו אז באופק, מופז שהרגיש מרומה פרש מהממשלה, ואז החל מופז שגם עד אז לא הצטייר בכריזמה ובכישרונות מנהיגותיים יוצאים מן הכלל, להצטייר גם כביש מזל וכמי שנתניהו הצליח לעשות עליו 'סיבוב' בכל שהאריך לשנוא נפשו את תוחלת חיי ממשלתו לשווא.
באותם ימים הכריז יאיר לפיד על הקמת 'יש עתיד' שהודיעה כי היא תטפל בסוגיית גיוס החרדים לצה"ל ותעשה סוף לאפלייה ההיסטורית, לפיד סחף אחריו את מרבית מצביעי 'קדימה'.
ומופז?! את מערכת הבחירות הוא התחיל עם 15 מנדטים בסקרים וסיים ב-2 בלבד. גם אז כמו היום, הואשם נתניהו כי רימה ושיקר את מופז בכך שהבטיח לו את חוק הגיוס, ובסוף ברגע האמת הוא נכנע לחרדים.
מבזק ל-6 מנדטים
השר לאיכות הסביבה ויו"ר העבודה לשעבר אבי גבאי מקורו במשפחה ליכודית שורשית. גבאי הוצנח לפוליטיקה הישר מתפקידו כמנכ"ל בזק, כמנוי מקצועי של משה כחלון שחיפש עבור מפלגתו 'כולנו', אנשי עסקים שמביאים עמם ניסיון של עשייה לתפקידים אותם ייעד עבורם מראש כחלק מהמסע להורדת יוקר המחייה בישראל. גבאי כיהן כשר ולא כחבר כנסת.
ואכן בתחילת הדרך שיתוף הפעולה בין גבאי לנתניהו היו יוצאים מן הכלל והעבודה הייתה פורייה ומועילה. הניסיון שהביא עמו גבאי מהחיים המקצועיים הביאו אותו להערכה מקצועית ולהערצה.
בשלב מסוים, החל גבאי שכאמור זכה לשבחים ולתהילה על עבודתו המקצועית להבין שכמו הבוס כחלון, הוא כאן בזכות עצמו ופחות בזכות מי שהביא אותו לפוליטיקה. ה'אגו' החל להתרחב, קפצה עליו הגדלות ואצה לו הדרך.
הדבר בא לידי ביטוי בראיונות שהעניק בהם התבטא על עצמו כשהוא מצהיר כי הכישרונות בהם ניחן ושבאמצעותם הצליח לנהל את 'בזק' ולהביא אותה להישגים, הוא יכול גם לנהל את המדינה. אך הוא השתדל 'להישאר צנוע' ולשמור את זה אצלו.
העיתוי מבחינת גבאי הגיע באופן מושלם, ימים אחדים אחרי שיעלון עזב, כאילו משום מקום, החל גבאי להתבטא נגד הממשלה כשהוא טוען כי היא מושחתת, (ככה עושים ליעלון? וכו') ואז, במסיבת עיתונאים שכינס הודיע "אני פורש מהממשלה ויוצא לדרך חדשה".
באותם ימים נערכה מפלגת העבודה לפריימריז על פי תקנון המפלגה, לאחר שהרצוג לא הצליח להקים את הממשלה. גבאי שזיהה את ה- DNA של המפלגה שאינה נוטה חסד גם עם מי שהביאו אותה להישג כביר של 24 מנדטים ו'מעיפה' את קברניטיה, החליט להצטרף, הגיש מועמדות, וניצח.
בפיימריז ב'עבודה' התמודדו שבעה, בהם גבאי והרצוג. הרצוג ולבני שניהלו ביחד את המפלגה היו בידידות ועבדו בשיתוף פעולה ואילו גבאי שכזכור לא כיהן חבר כנסת, נדרש למנות יו"ר אופוזיציה והחליט באבירות של מנצחים להניח את המתיחות בין השניים שנולדה בעקבות מערכת הבחירות בצד ולהעניק להרצוג להמשיך ולשאת בתואר יו"ר האופוזיציה.
לבני שסברה כי על גבאי היה להטיל עליה את התפקיד נעלבה, וכיהנה כאופוזיציה בתוך המפלגה. בהמשך החליט גבאי לאפשר ללבני לשאת בתפקיד יו"ר האופוזיציה שכלל נאומים במליאה נגד נתניהו ועוד אלא שזה טען כי היא חותרת תחתיו ואז ביום בהיר, מהלך ישיבת סיעה שגרתית תוך שהיא יושבת לצדו הודיע גבאי כי הוא 'מפריש' את לבני מהמפלגה.
לקראת הבחירות הוקמה מפלגת 'כחול לבן' והצליחה לגרוף את מאוכזבי הרצוג-לבני אל שורותיה. אין ספק שגבאי החל את מערכת הבחירות עם נתוני פתיחה משופרים של 24 מנדטים ובמבחן התוצאה הצליח לגרור אותה לשפל היסטורי עם תוצאה של 6 מנדטים בלבד בבחירות.
