בפרשתנו, נמצאת אזהרה חשובה ביותר, הנוגעת לכל יהודי באשר הוא ובעיקר בזמן של הצלחה מיוחדת.
וכך מזהירה התורה: "הישמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך… ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך… ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"…
המחשבות בסגנון: 'למדתי, השקעתי, עבדתי קשה, תכננתי וקצרתי פירות', הן טבעיות. כך הטביע הקב"ה בבריאה, שאנשים יתרגלו להאמין במה שעומד מול עיניהם, ולכן דרך העולם לחשוב שמי שעובד ומתאמץ – יש לו כסף, ומי שלא עובד – אין לו.
מחשבה שאינה נכונה. כי כסף ופרנסה מעניק הקב"ה, אבל כדי שהפרנסה לא תגיע בדרך ניסית, נצטווינו בתורה להשתדל בכדי להשיג את פרנסתנו.
גרשון היה יהודי רוסי שהתקשה להאמין בפסוק שכתבה התורה "הישמר לך פן תשכח את ה'… ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". המעשה אירע לפני כ-140 שנה, בעיירה רוסית קטנה ונידחת. גרשון דנן היה יהודי עשיר מופלג, שבחר למרות עסקיו המסועפים לגור בעיירה השלווה והציורית.
רבה של העיירה, יהודי תלמיד חכם מופלג בשם רבי אליהו, היה תדיר מעיר לגרשון בעדינות: "אל תאמר כל הזמן 'אני עשיתי, אני פעלתי'. אמור 'בעזרת השם עשיתי כך וכך', מעט ענווה והזכרת שם שמים רק יעזרו לך. אל תשכח שה' מוריש ומעשיר".
גרשון צחק לרב בפנים: "יש לי עשרות סוגי עסקים, ביבשה ובים, נדל"ן ואיגרות חוב, השקעות לטווח ארוך ועסקי בידור שמכניסים כסף קל. אין סיכוי שבבת אחת הכל ירד לטמיון. אני 'מבוטח' מפני פשיטת רגל. אל תפחיד אותי עם סיפורים"…
ביום לא בהיר אחד, הגיעו שמועות רעות לגרשון. רץ מהיר על סוס הגיע ודיווח לו: "הגשר שזכית בבנייתו במכרז ממשלתי בנהר הסמוך, מיועד למשאות קלים. אך מפקד גדוד צבאי מגדודי הצאר ניקולאי החליט להעביר את גדודו דווקא בגשר הזה.
"הגשר קרס ועשרות חיילים נפצעו, ומאות אחרים פצועים. הצאר הרוסי העריץ לא יורה להקים ועדת חקירה מדוע עברו חייליו בגשר שאינו מתאים, אלא יערוף את ראשך וישתלט על רכושך. ברח לך מהר ותעלים את זהותך"…
גרשון שמע וקיבל החלטה תוך שניות. נפרד בחיפזון מאשתו ומילדיו, רץ לחדר השינה, שם, בכספת שמאחורי המיטה, נחו להם בשלווה עשרות חבילות שטרות. גרף גרשון מכל הבא ליד לתוך תרמיל קטן ואיכותי, ונס על נפשו כשהוא מותיר את זהותו מאחור.
רק בהגיעו לעמקי היער בדרך לאחת העיירות, גילה לתדהמתו שנטל ערמה אדירה של איגרות חוב שנטל מאלו שהלווה להם במיטב כספו, אך כיון שהיה חייב להיפרד מזהותו – השטרות חסרי כל ערך!…
במשך חמש שנים, עד לפטירת הצאר הרוסי, פשט גרשון את ידו לקבץ נדבות. ורק לאחר שנות נדודים חזר לביתו וביכה באוזני הרב את סכלותו על שלא האמין לדברי המוסר שלו, וה' סיבב שיחוש זאת על בשרו.
אגב, לאחד מאותם "חכמים" שטען לרבי ישראל מאיר הכהן מראדין, ה'חפץ חיים', טענה זהה, שגם הוא לא יכול להיות עני, השיב ה'חפץ חיים': "הקב"ה לא צריך דווקא לקחת את הכסף ממך, הוא יכול ליטול אותך מהכסף…"
