כמעט ארבעים שנה, וקרוב ל 490 מבחנים חודשיים כבר נערכו ללומדי 'מפעל הש"ס' במגמות עשרים ושלושים דף גפ"ת, ובארבעת חלקי השו"ע • בחר לך מגמה, ואמץ ממנה תלמיד חכם אמיתי, ש"ס אידן במלוא מובן המילה
באר חפרוה שרים
הם היו יהודים של צורה. סוחרים יראי שמים שלא פתחו את עמל יומם בלי כמה שעות של לימוד גמרא עם תוספות, ותופסי בתי מדרשות שלא מצאו מנוח בלילות מקושייה שהטרידה אותם.
הם ידעו ללמוד, וידעו מה שלמדו. הצד השווה שבהם, בכל מקומות מושבותיהם – בגליציה, בפולין, בהונגריה ובליטא – שהתורה הייתה סם חייהם. הם עשו לילותיהם כימים, כי אהבו את התורה. כי החיות האצורה בה העירה אותם משנת חיי המעשה.
ואז באה המלחמה הארורה.
בתי מדרש נדמו, היכלות ננטשו, הסטנדרים נעזבו, ספסלי השטיבל'ך העלו אבק. בתי כנסת חרבו, 'שוהל'ים נָשַׁמו ו'קלויז'ים נהרסו עד היסוד.
אך גם מוראות השואה, גם משפחתו הענפה והיקרים לו מכל, שעלו בעשן – לא השכיחו מהגה"ק בעל ה"שפע חיים" מצאנז זצוק"ל כיצד אמור יהודי להיראות. יהודי של תורה. של גמרא, רש"י ותוספות. יהודי של בקיאות בשולחן ערוך, על כל ארבעת חלקיו, ונושאי כליו.
והוא נצר בזכרונו את התמונה הזו. היה עליו לקומם את כרם בית ישראל, בארה"ב, בנתניה, ביתר ערי הארץ. חצר הקודש צאנז ציפתה להנהגתו והתרפקה על אדרתו בערגה. אבל הוא – הרבי בעל ה'שפע חיים' זצוק"ל – היה רבי של כלל ישראל. ומעולם לא הרפה ולא לרגע מחזונו: לראות 'ש"ס אידן', 'שולחן-ערוך אידן', מסתובבים בינינו, בונם את עמוד השדרה החדש של כלל ישראל.
וממדבר מתנה
זמן רב בטרם פרשֹ לפני ראשי הישיבות וגדולי הרבנים בדורו את חזונו הגדול, החל ה'שפע חיים' מצאנז זצוק"ל לממש אותו בקרב קהלו. כוללי ש"ס הוקמו ושבעים דפים בחודש החלו להילמד ברמה. אברכים ובחורים שנבחנו על עשרות דפים בחודש שהצטברו למאות ולאלפים זכו למקום של כבוד בכל פינה, והאדמו"ר זצוק"ל נהג בהם בכבוד מופלג, והביע את הערכתו העצומה אליהם בכל הזדמנות.
אולם גם אז לא שקט על שמריו. ה'שפע חיים' רצה להנחיל את ידיעת התורה לכלל ישראל. ראה בני עלייה ומועטים הם, והגה את המפעל העולמי הכביר: 'מפעל הש"ס'. אברכים ובחורים ייבחנו עשרים ושלושים דפים גפ"ת בכל חודש בידיעה גמורה, או שו"ע בבקיאות מלאה בכל פרטי ההלכות.
החזון התגשם: אלפי נבחנים עושים זאת במשך כמעט ארבעים שנה ברציפות, אלפים טעמו את טעם התורה בידיעתה, בזכירתה, בהבנה מלאה. "היום אני יכול לומר", מעיד אחד האברכים שעימו שוחחנו, "אחרי שש שנים רצופות של בחינות, שאני כבר משכיל להבין כיצד ניגשים לתוספות, איך מסכמים אותו, ומה ההבדל בין תירוץ של 'אי נמי' לתירוץ של 'ועוד יש לומר'. היום אני מבין שדיבור בתוספות הוא הרבה יותר מהערות של הסוגיה. הוא לעתים קרובות חשבון מחודש של כל המסקנות"
לזה בדיוק התכוונו גדולי ישראל, רבנים, יושבי על מדין וראשי הישיבות זצוק"ל ולהבחל"ח שליט"א, שעמדו בנשיאות 'מפעל הש"ס העולמי בהיכלי התורה. ויש מן הפליאה בדברים, שכן במושכל ראשון, נועד מפעל הש"ס אך ורק לזכור ולשנן את הנלמד, ואילו חלק ההבנה – הוא מחוץ לתחום השפעת המבחנים. ואולם למרבה ההפתעה מעידים רוב כלל הנבחנים, כי לאחר שנים ספורות, צורת הלימוד של הנבחן משתנה מן הקצה אל הקצה. היכולת שלו להבחן בעיקרי הסוגיה ולנתח אותם, משתפרת פלאים.
וממתנה נחליאל
השאלון חמישה עמודים. עשרים וחמש שאלות.
השאלות, שאלות לא טעימות המבחן מהווה חריש עמוק וחזרה יסודית על כל החומר.
נכון, אלה רק חמישה עמודים ועשרים וחמש שאלות בסך הכל.
שבע שורות תחת כל שאלה. רק שבע שורות.
אבל חמשת העמודים, השאלות והשורות שמתמלאות בכתב יד צפוף, מגלמות את הנשמה שבמוח עם שאר החושים והכוחות כולם שהשתעבדו משך עשרים ותשעה או שלושים ימי החודש החולפים, בעמל ויזע, יגיעה וירידה לשורשי הפרטים.
מאז יסוד מפעל הש"ס, כבר סיימו הנבחנים כמה וכמה פעמים את הש"ס כולו ואת השו"ע כולו, על ארבעת חלקיו, אלפי בחורים ואברכים שהפכו לאילנות עושי פרי שולטים היום בש"ס ובפוסקים בשליטה מלאה. בלא גוזמא ניתן לומר, כי במרבית הקהילות היהודיות, בכל העדות והחוגים, הרמ"ים, המו"צים, ראשי הישיבות ותופשי בית המדרש יעידו – כי מסגרות המבחנים במפעל הש"ס הן שסייעו להם להיות לאילן רב פארות כפי שזכו ב"ה.
אמת, גם לפני יסודו של מפעל הש"ס נמצאו זעיר פה זעיר שם יהודים ששלטו שליטה מלאה בש"ס ובפוסקים, אך כעבור שלושים ושמונה שנה מאז נוסד מפעל הש"ס, הדבר הפך מצוי פי כמה וכמה. לא בשמים היא, והאלפים שהצטרפו למסגרות הבחינה השונות הם העדות הנאמנה לכך.
עתה, בר"ח סיון תשפ"ב, יתקיים המבחן ה-487 מאז יסוד 'מפעל הש"ס'. לא ייאמן, אבל יש בין הנבחנים כאלה שהצטרפו למסע הגדול בשבט תשמ"ג, ומאז הם נבחנים ברצף, חודש בחודשו. הלימוד למבחן, מחייב אותם. כל עקרת בית יודעת, ילדי המשפחה – ואפילו הנכדים, לעיתים – יודעים, כי הימים שלפני המבחן קודש הם. וכיצד הם מחכים לקבל את פניו של אבי המשפחה לאחר המבחן, כשבסיפוק מלא בוא יבוא ברינה, נושא אלומותיו אשר עליהן יגע ועמל, חרש, זרע, השקה ועתה גם קצר.
דורות על דורות בבתים של תורה צמחו כך, סביב אהבת התורה. גם אם לא כל הילדים זוכים בעתיד להימנות על נבחני 'מפעל הש"ס', הרי שהדוגמה האישית של אבי המשפחה והתמסרותה של נוות הבית – הם-הם שמַקנים את אהבת התורה הטבועה בדמם, בנשמתם, לנצח. העמל המושקע על ידי הנבחן, החזרות הרבות – למבחן המסכם שנערך כאמור בכל חודש רביעי – תריסר חודשים בשנה, כולל תשרי, ניסן וימי בין הזמנים – משתיתים את יסודות הבית על אדני התורה. זהו הלוז, הציר המרכזי שסביבו נע הבית, שהתורה נוכחת בו בכל עת.
487 מבחנים, אמרנו. כי אכן, בסייעתא דשמיא לא חל כל דילוג על אף לא מבחן אחד – מאז יסוד המפעל. לא מלחמות חלילה, ולא נגיף הקורונה. בשלושים ותשע השנים האחרונות חלפו בשמי עם-ישראל דברים רבים – אך המבחן, יתד הוא, בל ימוט. חוק ולא יעבור. האברכים יודעים, שהמבחן יתקיים במועדו. וזה מחייב, ומזכּה. זהו המועד החודשי שבו הנבחן מוסר, כביכול, דו"ח אישי, לעצמו, עד כמה עמד ביעדים שהציב לעצמו במהלך החודש החולף.
ומנחליאל במות
שיחת הטלפון הזו הגיעה למשרדי 'מפעל הש"ס' בתחילת השנה. על הקו היה אברך בשם ר' משה (שמו המלא שמור) שנבחן במסגרות 'מפעל הש"ס' שנים רבות. הוא הודה לצוות המשרד וביקש למסור את תודתו והוקרתו גם לבוחנים – מכיני השאלות ובודקי המבחנים הרבים, מה יום מיומיים ? ומהחודש הבא, כך אמר, יפסיק להיבחן. הסיבה לכך הייתה פשוטה: "החודש הזה אני מסיים בעז"ה לימוד ומבחנים על כל הש"ס ועל כל ארבעת חלקי שו"ע – בשני סבבים. זאת, אחרי למעלה משלושים שנות לימוד ובחינה לפי הסדר. עתה, החלטתי שהגיע הזמן להמשיך לתכניות לימוד נוספות שבאמתחתי". איש 'מפעל הש"ס' הנרגש שמח עימו, ובירכו בהצלחה רבה.
אלא שכעבור חודשים ספורים בלבד, גילה איש המשרד כי שמו של ר' משה שב לרשימת הנבחנים הקבועה. במענה לשאלתו, אמר ר' משה: "אני חש ש'מפעל הש"ס' הפך לחלק מהווי חיי, זו המסגרת שמחזיקה אצלי את הלימוד, ורק כך הוא הופך נעלה, מלא סיפוק ונשמר יותר". כמובן שר' משה, תלמיד חכם מובהק, לא ויתר על תכניותיו התורניות האחרות – אך את המסגרת של מפעל הש"ס, חש שאינו יכול להפסיד, בבחינת 'רגליי מוליכות אותי למפעל הש"ס'.
כרוה נדיבי עם
בערב חג השבועות, שכידוע מספרי חסידות בשם הרה"ק רבי ברוך ממעז'בוז, הוא מעין 'ראש השנה לתורה', מהווה זמן חשבון נפש ומאזן שנתי למצב לימוד התורה של כל יהודי. מי שלא זכה להגשים את משאלתו בלימוד התורה יומם וליל, יבחן עד כמה זוכה הוא להיות 'תמכין דאורייתא', בתמיכה חודשית במפעל התורה האדיר שעליו התבטא שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל כשנשאל האם יש עניין הלכתי למסור את כספי הצדקה והמעשרות ללומדי 'מפעל הש"ס': "בוודאי שתלמידי חכמים הלומדים תורה מתוך הדחק קודמים להכל", חרץ שר התורה את פסקו, ומי שיתמוך בלומדי הש"ס יזכה הוא ובניו לידיעת הש"ס.
כך גם התבטא פוסק הדור, מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל בעל 'שבט הלוי', אודות לומדי ונבחני 'מפעל הש"ס', כי "לומדי תורה מתוך הדחק יש להם דין קדימה".
בימים אלו, רבים מצטרפים להסכמי יששכר וזבולון שנערכים כדת וכדין במשרדי 'מפעל הש"ס', ויהודים אלו זוכים לקבל את התורה מתוך שמחה כפולה ומכופלת על ששכרם רב בפירות הגדלת התורה והאדרתה בעולם הזה, והקרן – הלא היא קיימת לעולם הבא.
ושעריו של המפעל פתוחות לרווחה, כל הרוצה ליהנות גם הוא מזיווה של תורה – בתהליך קצר ופשוט מצטרף גם הוא אל עץ החיים. כל האוזר מתניו ומבקש להיות חלק מ"תומכיה מאושר", הרי קונה ברכה עצומה לעצמו ולבני ביתו. ובתקופה זו – חג מתן תורתנו, כנאמר בפיוט האקדמות: "צבי וחמדי ורגיג דילעון בלעותא", ומצפה הקב"ה ועורג ליגיעת התורה של ישראל.
ומי כמו "מפעל הש"ס" מחזיק אך ורק יגעי תורה ועמלי תורה מתוך הדחק !
יזכו בע"ה חברי נשיאות מפעל הש"ס, חברי מפעל הש"ס, נבחניו ותומכי התורה בכל אתר ואתר העומדים על ימינו – בהמשך הפיוט: "צלותהון בכן מקבל, והניא בעותא", בכך מתקבלת תפילתם, ומתמלאת בקשתם !
בערב חג התורה תורמים למפעל שכולו תורה לשמה בעיון ובברכת כל גדולי הדורות:
