ההבטחות, ההצהרות, ועשורים של חשדות

יו"ר ישראל ביתנו ח"כ אביגדור איווט ליברמן, שהפך לפני שבועיים לשר האוצר של מדינת ישראל, הוא איש של הבטחות (ד"ש אסמאעיל – 48 שעות – הנייה), אבל פחות של קיום הבטחות. עם מינויו לשלוט על הקופה הציבורית, יצאנו למסע אחורה לשלל הבטחות של איווט, ומה הסיכוי שיקיים אותן.

המצע

כמובן שגם במצע הכלכלי של 'ישראל ביתנו' ניתנת במה נרחבת לתוכניות שנועדו לפגוע בילדי המגזר החרדי והוריהם, כך למשל מוצע שתוספת במס הכנסה שלילי לזוג עם ילדים תהיה רק במצב בו שני בני הזוג עובדים, כנ"ל העמקה והרחבת הסבסוד לצהרונים ולמעונות יום לזוגות עובדים.

איווט גם זומן להוציא את האברכים מהכוללים ורוצה בהעלאת שיעור התעסוקה של הגברים החרדים במגזר החרדי, שנכון להיום מגיע ל- 52.5% לעומת הגברים היהודים בשאר האוכלוסייה הלא חרדים, שמגיע ל- 88%, במקביל להגדלת פוטנציאל ההשתכרות שלהם.

למרות שהוא לא שר החינוך, הוא מתכוון לנצל את מעמדו הכלכלי לנסות לנתק את ילדי ישראל מהתורה הקדושה ומציע התניית מימון ממשלתי במסגרות חינוך שילמדו לימודי ליבה.

גם בתנאים הפיזיים של הילד החרדי מתכוון ליברמן למבטיח לבטל חוק נהרי שמחייב רשות מקומית שמשתתפת בתקציבי מוסדות חינוך רשמיים הפועלים בתחומה להשתתף בתקציביהם של מוסדות חינוך מוכרים לא רשמיים הפועלים בתחומה בהתאם לשיעורים ולתנאים היחסיים שבהם תומכת המדינה במוסדות המוכרים הרשמיים.

"הדבר הזה יכול לקרות בפועל ולא על הנייר", כותבים ב'ישראל ביתנו', "אך ורק בתנאי שהולכים על קיצוץ אמיתי בקצבאות הילדים מילד חמישי ומעלה והפסקת קצבאות חודשיות לאלפי אברכים ותלמידי ישיבות שרובם צעירים בגילאי תעסוקה בין 38-18. הקיצוץ הנ"ל גם יחסוך לתקציב המדינה כמה מיליארדי שקלים שיושקעו בפרויקטים בתחום התשתיות".

כנראה שבמפלגה פחות לקחו בחשבון שיהיו בקואליציה עם מפלגת רע"מ, המייצגת בגאון את המגזר הערבי, שהוא המגזר שנהנה יותר מכל מקצבאות הילדים, בפרט במגזר הבדואי, ומנסור עבאס לא ייתן לאיווט להתקרב עם מקל לקצבאות הילדים.

ליברמן גם מבטיח ברוחב ליבו כי אוכלוסיות מחולשות, כגון מקבלי השלמת הכנסה, בעלי מוגבלויות וכו', צריכים לקבל רשת ביטחון ממשלתית שתאפשר להם קיום בכבוד, כמו למשל הכנסה מינימלית לאזרחים שחיים מהבטחת הכנסה בלבד עד ל- 70% משכר המינימום. הבעיה? הוא לא מסביר מאיפה הכסף.

ההצהרות

ליברמן אמר שבוע לפני כניסתו לתפקיד בראיון ל'ערוץ 13' כי "העלות מסים זה לא צעד אפקטיבי. להכביד על הקבוצה שעובדת זה לא חכם ולא מספיק". עם זאת, הוא מתעלם מהצורך של הממשלה החדשה להקטין את הגירעון ואת החוב הממשלתי – שהגיע לטיריליון שקלים.

עורך הדין אריאל בולשטיין, שעבד בעבר עם ליברמן ואז עבר לעבוד עם נתניהו, תקף את ההחלטה שלו להפיל את הממשלה ב-2019, שהובילה לפגיעה בציבור העולם מברית המועצות: "בחודש אפריל למדנו שלליברמן יש עניינים של אגו ואמביציה אישית שיותר חשובים לו מהרכבת הממשלה ומבעיות העולים". הוא ציין כי "אם ליברמן היה מתעקש על הפנסיות לעולים החדשים, נושא שמטריד רבבות מקרב הבוחרים שלו, הייתי מוחא לו כף. הוא הקריב את הפנסיות ונושאים אחרים שאפשר היה לטפל בהם. מבחינתו זה לא חשוב".

היועץ ציין כי ליברמן כלל לא הפיל את הממשלה בגלל חוק הגיוס, אלא על החלטת ממשלה שתקבע את כמויות המתגייסים, ואמר כי משבר הפנסיות של העולים מברה"מ חשוב יותר מהגיוס. "הטריגר שהביא לכך שאין היום תוכנית עבודה סדורה בממשלה לפתרון הבעיה זו ההתעקשות של ליברמן שלא להיכנס לממשלה בכל מחיר. בעיניי, בעיות הפנסיה עדיפות על מנדט לפה או מנדט לשם".

מזכ"ל מפלגת העבודה, עו"ד ערן חרמוני, יצא בשבוע שעבר נגד תוכנית שר האוצר להפסקת דמי החל"ת למעט לבני 45 ומעלה. במכתב ששיגר חרמוני לשרי מפלגת העבודה על מנת שיתנגדו לתוכנית שפרסם אתמול שר האוצר אביגדור ליברמן להפסקת דמי החל"ת, כותב חרמוני כי "אין צורך להיות גאון כלכלי וגם לא סוציאל-דמוקרט דגול כדי להבין שמדובר במתווה דרקוני ובלתי מאוזן, אשר יביא לריסוק מאות אלפי משפחות ויעמיד אותן בפני שוקת שבורה. תוכנית ליברמן הנה פיגוע כלכלי וחברתי בהתהוות".

שחיתות ואלימות

לצד העניינים הפוליטיים, ליברמן הוא גם איש הציבור החשוד ביותר בישראל, שרבים סביבתו בילו בכלא, אך הוא הצליח לחמוק פעם אחר פעם מהאשמתו.

לפני כ-25 שנה, בהיותו מנכ"ל משרד ראש הממשלה, נחקר בחשד ששלשל לכיסו מכספי עמותה שעמד בראשה, אך החקירה לא הבשילה לכתב אישום. שנה לאחר מכן המליצה המשטרה להעמיד לדין את ליברמן בפרשת בר-און חברון, אך הפרקליטות החליטה לא להגיש כתבי אישום כנגד איש מהמעורבים בפרשה.

לפני 22 שנה הוגש כתב אישום נגדו באשמת תקיפה, תקיפת קטין ואיומים. התקיפה ארעה לאחר שנערים בני 13 ו-14, תקפו את בנו של ליברמן, וזה הזעיק את אביו לעזרה. לאחר התקיפה איים על הנער שתקף כי יכהו בשנית אם יחזור ליישוב נוקדים. הוא הורשע במסגרת עסקת טיעון והוטל עליו לשלם 10,000 ש"ח פיצוי לנער ועוד 7,500 ש"ח קנס.

ליברמן נחקר בחשד כי קיבל מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר הכנסת. לפי החשדות, הכספים עברו דרך חברה בבעלותו בשם "נתיב אל המזרח", שקיבלה מהשנים 1999 עד 2006 סכומי כסף גדולים שהיו אמורים להגיע לכאורה לכיסו של ליברמן, כשוחד מאת מיכאל צ'רנוי ואחרים. הוא נחשד גם בהחזקת חברות נוספות בקפריסין, ששימשו להעברת כספי שוחד באמצעות "איש קש". חשדות אחרים נוגעים לחברה ל"ייעוץ עסקי" בשם "מ. ל. 1", אותה הקימה ביולי 2004 בתו, מיכל ליברמן, כשהייתה בת 21. לחברה הוזרמו תוך שלוש שנים מאז הוקמה כ-7 מיליון ש"ח מחוץ לארץ. החברה שילמה משכורות גבוהות לליברמן האב ולבתו.

לפני כעשור חקרה המשטרה את ליברמן בחשד כי קיבל משגריר ישראל בבלארוס, זאב בן אריה, פרטים על אודות בקשה חסויה לסיוע משפטי שהגישה משטרת ישראל לממשלת בלארוס בעניין החקירה נגדו. החקירה נסובה גם סביב מעורבותו של השר ליברמן במינויו של בן אריה ליועץ במטה המדיני של משרד החוץ ולשגריר בלטביה. בן אריה עצמו הורשע במסירת מידע לאדם שאינו מוסמך, בגילוי הפרת חובה ובשיבוש הליכי משפט, ובאוקטובר 2012 נגזרו עליו 4 חודשי עבודות שירות.

ב-2012 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, על ההחלטה לסגור את התיק העיקרי נגד ליברמן, בגלל היחלשות הראיות במהלך הזמן (בהמשך לכך נסגרו גם תיקי החקירה נגד יתר החשודים בפרשה) ולהגיש כתב אישום בפרשת השגריר. בעקבות זאת התפטר ליברמן מתפקיד שר החוץ והודיע על הסרת חסינותו.סגירת התיקים הייתה בניגוד לדעתם של בכירי הפרקליטות שהיו מעורבים בתיק. פרקליטות המדינה הגישה כתב אישום נגד ליברמן המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר, כשנה לאחר מכן הוא זוּכה פה אחד.

עו"ד אביה אלף, מי שכיהנה כמנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות וכיום יו"ר התנועה לטוהר המידות, ופרסמה את הספר "תיק ליברמן: כתב האישום שלא הוגש", אומרת כי "כאזרחים מגיעים לנו נבחרי ציבור ישרים. זה המינימום המתבקש. יש סדרה של תיקים שליברמן היה מעורב בהם עם חשדות כבדים מאוד – ובראשם תיק חברות הקש, שהיו בו ראיות להעברות מיליונים לחברות של אנשים הקשורים אליו. בכירי הפרקליטות עם הרבה ניסיון בליטיגציה סברו שצריך להגיש כתב אישום היות שהיה סיכוי סביר להרשעה, אך ויינשטיין החליט לבסוף לסגור את התיק באופן מעורר שאלות, והדברים לא הגיעו מעולם לפתחו של בית המשפט – וזה לא בסדר". על רקע זה מצטטת אלף את חז"ל: "אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם קופת שרצים תלויה על צווארו". ומסכמת: "האדון הנכבד, לדידי, הרוויח את שלו במלואה".