לכבוד ראש השנה רצוננו לספר סיפור מרגש בן זמננו שנותן לנו צוהר לאחד הדברים העיקריים בעבודת היום של 'ראש השנה':
יהודי ירושלמי נקלע בראש השנה לבית חולים בו סעד את קרובו שהיה חולה. היהודי נטל עימו כמובן שופר. במהלך שני ימי החג תקע מספר פעמים בשופר, הן לקרובו החולה והן לחולים אחרים שביקשו ממנו להוציאם ידי חובת מצות היום.
לצד מיטת קרובו שכב אדם שאינו שומר תורה ומצוות ולידו שהה בנו לסעוד ולסמוך את אביו בחוליו. היהודי הירושלמי שם לב שהבן של החולה מביט בשופר בצורה מרותקת. ופניו העידו שמשהו מתחולל בלבו בשעת התקיעות.
לאחר שלא יכול להתאפק, פנה הירושלמי לצעיר החילוני והחל לגלגל עימו שיחה. בין השאר שאל אותו לפשר מבטיו בשופר והאזנתו לתקיעות. והצעיר סיפר לו מעשה שאירע עימו:
בזמן שירותו הצבאי הוא גויס לחיל הים, שם שירת על סיפונה של צוללת שבה שהה לעתים במשך חודשים ארוכים ברצף מתחת לפני המים. השפה שבה משתמשים עובדי הצוללת להעברת מסרים בקשר הפנימי שלהם – סיפר הצעיר לירושלמי – נעשית באמצעות צלילים המכילים קוד מסוים וכדי לתקשר ביניהם ברצף – למדו כל עובדי הצוללת והתאמנו רבות להאזין לצלילים אלו ולשדר בהם במהירות כפי שהם כותבים באותיות רגילות.
לאחר זמן הסתיימה תקופת שירותו הצבאית והוא החל לחפש לעצמו עבודה בתחום האזרחי. חודשים עברו עליו ללא שמצא עבודה נאותה, עד שיום אחד הוא נתקל בעיתון במודעה בולטת על עבודה בתל אביב בדיוק בתחום בו עבד לצורכי מחקר לחברה פרטית, רק מועמד אחד דרוש, אבל התנאים והמשכורת שהוא יקבל יהיו חלומיים. במודעה צוין שבשעה 12:00 בדיוק תיפתח הדלת והמרואיינים ייכנסו לפי סדר הגעתם.
הוא נסע לראיון העבודה. הוא שיער שיגיעו רבים כמותו, ולכן הקדים את שעת יציאתו. כפי הידוע לכולם חניה באזור תל אביב היא עניין מסובך וכך הוא הגיע בשעה 12:15 מתנשף, רק כדי לגלות אולם המתנה ענק בו מחכים כבר כמאה איש לפניו. חלקם מנשנשים מן הבר העשיר, חלקם מגלגלים שיחה, ואחרים מעיינים בעיתון.
הוא התיישב במפח נפש והבין שהוא כנראה ייכנס אחרון וסיכוייו מעטים. לפתע הוא זינק ממקומו וניגש לדלת של המנהל, פתח אותה כשאחריו עדר זועם שקורא לו לחכות לתורו כמו כולם. אבל הוא טרק אחריו את הדלת והתיישב.
המנהל שישב בכיסא חייך ושאל: מדוע נכנסת? והצעיר השיב: שמעתי במוזיקת הרקע את הצלילים המבשרים בשפת הקודים שלנו שהדלת פתוחה והמנהל מוכן לקבל את מי שייכנס…
המנהל שמח מאוד ואמר לו: זה היה המבחן לכל אלו שמחכים בחוץ. כולם נכשלו. אתה התקבלת! ברכותיי!…
המנהל שיצא עימו הודיע לכולם שהוא התקבל והסביר את אשר אירע. הממתינים טענו: גם אנחנו שמענו את הצלילים, אבל לא רצינו להתנהג בחוסר נימוס…
החילוני סיים את סיפורו ופנה לירושלמי: השופר שלך נתן לי להבין שהיום, יום הדין, הקב"ה פונה בשפת הצלילים לכל יהודי ומזמין אותו לקבל שפע של חיים וברכה לשנה הבאה עם תשובה שלמה. אסור להיות נימוסיים ולעמוד בתור. חייבים לנצל את ההזדמנות ולהיכנס. רק שבשונה מהראיון בו רק מועמד אחד התקבל – בשמים יש מספיק לכולם…
