גם אתם התכווצתם פעם כשהעירו לכם: "גם אתה לא טלית שכולה תכלת"?…
האחראי לביטוי הזה, הוא לא אחר מאשר קרח. ברצותו לחלוק על משה, הציג קרח טלית שכולה תכלת בפני משה רבנו ושאל האם היא חייבת בציצית. משנענה שהיא אכן חייבת, עמד ולגלג על משה: "ראו, זו ההוכחה שמשה בודה לנו מצוות מלבו. שהרי אם חוט אחד של תכלת פוטר את כל הטלית, טלית שכולה צבועה תכלת אינו דין שתהיה פטורה מחוט אחד בודד?!"
הסיבה האמיתית לכך שטלית שכולה תכלת אינה כשרה למצווה, היא כי הקב"ה ציווה שיהיה חוט של תכלת קשור בכנף הבגד. טלית בצבע תכלת אינה מצווה ואין בה טעם.
מה באמת הפריע לקרח בתכלת של הציצית?
עני מרוד חיזר על הפתחים לקבץ נדבות – ממשיל הגאון רבי יעקב קראנץ, המגיד מדובנא. באחת הפעמים כשדפק העני על דלת ביתו של עשיר אחד, נצטווה העני לחכות בשקט בחדר ההמתנה עד כי יתפנה העשיר לשמוע את בקשתו.
תוך כדי המתנה ראה העני שעל כיסאו של הגביר מותקנים פעמונים מסוגים שונים ובגדלים שונים. אחת לכמה רגעים הסיט העשיר פעמון מסוים, ומיד נכנס אל החדר משרת שמילא את בקשת אדונו שהובעה באמצעות הפעמון: הפעמון הגדול שימש כשהעשיר רצה דבר מאכל, הקטן יותר לשתייה, היו פעמונים שנועדו לבקש עט או פיסת נייר, וכאלה שרמזו שחם לעשיר…
העני חזר לביתו ובידו נדבת לבו של העשיר ועוד אי-אלו פרוטות שקיבץ לעצמו, ובלבו תובנה: מוכרחים לחסוך כסף ומיד. גם הוא משתוקק ליום טוב אחד בחייו. יזמין לעצמו – ממעות אותם יקבץ בעמל – כיסא פעמונים כמו של הגביר והקץ לצרותיו הגיע.
לאחר כמה שנים זכה העני לכיסא פעמונים. אך אויה, הוא צלצל וצלצל, דנדן בפעמון זה ולאַחַר במשנהו, וחוץ מאשתו שצעקה עליו שכואב לה הראש מהפעמונים, לא הופיע שום משרת לקראתו.
אם יש בעיות, פונים ליצרן. פנה העני לעשיר ושאלו: אמור לי אדוני, מדוע אצלך עובדים פעמוני הכיסא ומזעיקים משרתים לעשות כרצונך, ואילו אצלי אינם פועלים כשורה?
טיפש שבשוטים, נענה לעומתו הגביר, הפעמונים אינם אלא אות וסימן למשרתים שמחכים אצלי מחוץ לחדר. אם אין משרתים בביתך, מה בצע לך בפעמונים?
והנמשל, שאנו נעתיק אותו רק כלפי קרח: אם השם יתברך מצווה לעשות ציצית ולשים חוט תכלת, משמע התכלת קדושה היא. כך סבר קרח. ואם חוט אחד קטן מכיל הרבה קדושה, אז טלית שכולה תכלת הופכת את לובשה ל"רב" בלי מאמץ.
קרח היה אבי שיטת הקומוניזם: כולם שווים, אין מעמדות בעם, אין גבוה יותר ונמוך יותר. "כי כל העדה כולם קדושים… ומדוע תתנשאו על קהל ה'".
מה הבעיה – שואל קרח – התכלת הוא צבע יקר? לא לכולם יש כסף? אני, קרח, מגדולי העשירים בעולם. אתן להם טליתות של תכלת, באותו רגע יהיו "כל העדה כולם קדושים". אם כן, מתריס קרח כלפי משה ואהרן "מדוע תתנשאו על קהל ה'?"
את זה הסביר לו משה: התכלת – בדיוק כמו הפעמון הקורא למשרת – אינה כי אם כלי להכיל את הקדושה הבאה ממצוות ה'. אין בה קדושה בפני עצמה.
• • •
מסרים רבים נוכל לקחת מכאן, אך באחד נבקש להתמקד: הבגד אינו מעניק תוכן ללובשו. אדם ריק מתוכן שילבש בגד הדור וחשוב, לא יזכה בתואר "טלית שכולה תכלת". אך במידה ולובש הבגד מכובד בפני עצמו, הבגד מסמל ומשדר זאת גם כלפי סובביו.
