בסופה של פרשתנו, יוצאים אחי יוסף ממצרים לאחר שיוסף אירח אותם בצורה מכובדת, ויוסף שולח את האחראי על ביתו שירדוף אחריהם ו"ימצא" בין כליהם את הגביע המיוחד של יוסף (שהוטמן בהוראתו של יוסף בשקיהם) שהאחים "גנבו" ממנו.
כך מתואר האירוע בתורה: "ויימצא הגביע באמתחת בנימין". במדרש מובא, שהשבטים כעסו נורא על בנימין, שכן לא ידעו שיוסף הוא זה שטמן להם את הפח הזה. הם חשבו שבנימין אכן נטל עימו את הגביע בצאתו.
בכעסם כי רב, הכו השבטים את בנימין וגינוהו: "גנב בן גנבת". 'אמך רחל', אמרו לו, 'גנבה את התרפים מאביה, ואתה גונב גביע מהשליט המצרי'…
היחיד שלא הכה את בנימין היה יהודה. שכן הוא ערב ליעקב שישיב אליו את בנימין חי ושלם.
בנימין קיבל על מכות אלו שכר עצום: בית המקדש נבנה דווקא בחלקו. אבל גם יהודה קיבל את שכרו, וכך לשון חז"ל בתלמוד (מגילה כו.): "מה היה בחלקו של בנימין? אולם והיכל ובית קדשי הקדשים. ורצועה הייתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה".
בנימין השתוקק בכל מאודו לקבל גם את הרצועה הזו של יהודה שהייתה אמורה להיות בחלקו.
סיפור יהודי שמיטיב לתאר את העניין, מספר כך: יהודי חכר מאחד הפריצים בית מרזח ממנו הוציא את פרנסתו. באחד הימים קרא לו הפריץ ובישר לו שהוא ייעדר מן האזור לתקופה של חצי שנה, במקומו ימנה הפריץ את מנהל הכספים שלו, ועל היהודי לקבל את אשר יאמר המנהל.
בשונה מן הפריץ שהיה הגון, היה מנהל הכספים רע לב ומעללים, ובעיקר שונא ישראל מובהק. מיד כאשר נסע הפריץ קרא המנהל ליהודי והודיע לו שהחל מעתה, בכל חודש הוא צריך לשלם לו את דמי השכירות – במקום אחת לשנה, כפי שהיה עד כה – ועליהם להוסיף עשרה אחוז לכיסו הפרטי של המנהל.
היהודי ניסה להתווכח, אבל המנהל הורה למשרתי הפריץ להכותו עשרים מלקות, כדי שילמד שעם המנהל לא מתווכחים.
כאשר חזר הפריץ ממסעו, סח לו היהודי בכאב את אשר עשה לו המנהל.
חמתו של הפריץ בערה בו. באותו רגע ציווה להביא לפניו את המנהל, וקבע: כאשר עשה – כן ייעשה לו. ילקוהו המשרתים עשרים מלקות. חוץ מכל זאת, יושב ליהודי הכסף העודף ששילם, וכפיצוי כללי יקבל היהודי 20 זהובים על כל מכה. סך הכל 400 זהובים.
שב היהודי לביתו והחל מתאונן: "חבל שלא קיבלתי עוד מכות"… לאשתו התמהה הסביר: "הכאבים של המכות נעלמו מזמן, וכעת על כל מכה אני מרוויח סכום רב".
גם בנימין הצדיק הצטער בכל יום על ה'רצועה' שהייתה בחלקו של יהודה, שבה זכה בגלל שלא הכהו ברצועה. אם היה יהודה מכהו, היה רישומן של המכות פג, וגם המזבח היה בחלקו של בנימין.
לכל אחד מאיתנו יש תקופה קשה בחיים. בזמן הסבל קשה לנו להבין שהדבר לטובתנו. אולם אם ננסה ברגעים הקשים לזכור שעל מכה מקבלים 'פיצוי הולם' ממרומים – ייתכן ויֵקל עלינו לקבל זאת באהבה.
