מושב לצים הוא ביטוי מקראי המופיע במזמור הראשון בספר תהלים: (א) אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב. (ב) כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה.
לביטוי פרשנות רחבה, שעיקרה הוא מושב משותף של אנשים שאינם עוסקים בדברי תורה וחכמה וכתוצאה מכך ישיבתם מאופיינת בקלות דעת וחוסר רצינות כלפי כל דבר ועניין, וזו תכונה שלילית בראי היהדות.
לפי המשנה במסכת אבות, על אדם להעביר את זמנו בעיסוק מהותי ומועיל, ולא להשחית את זמנו לריק בבטלה או בבדיחות הדעת. אם צריך לעבוד – יש לעבוד, אם הזמן לאכול – יש לאכול, ואם אין משהו קונקרטי שיש לבצעו, מוטב לקרוא וללמוד דברי תורה.
הגמרא במסכת קידושין מגדירה "לץ" מי שאינו עוסק במקרא, במשנה או ב"דרך ארץ" – פרנסה. כלומר: מי ש"מבלה" את זמנו, בהבלים. במסכת עבודה זרה מגדירה הגמרא כ"מושב לצים" ישיבה בתיאטראות שעיסוקם הוא להצחיק את האנשים, פעילות שכל מטרתה היא בידור והנאה רגעית. מכאן גוזרים רבים ביטול או אף איסור על ישיבה משותפת באירועים בידוריים, צפייה בתוכניות וסרטים שאין בהם תועלת או הרחבת דעת, צפייה באירועי ספורט וכיוצא בזה.
מקור: ויקיפדיה
