חניכיים הם שם כולל למנגנון האחיזה של השיניים בעצם הלסת, ומכאן תפקידן – להגן ולשמור על מקומן של השיניים בתוך הפה. שמירה לקויה על ההיגיינה האוראלית גוררת לא רק עששת בשיניים, אלא גם דלקות בחניכיים שעלולות לגרום לנסיגתן, לכאבים, לנפיחות ולפגיעה באחיזת השיניים בפה עד לנפילתן.
לחניכיים יש תפקיד נוסף – גופנו מכוסה ברקמות הגנה כמו עור, ציפורניים וכדומה. המקום היחיד שבו רקמת ההגנה אינה אטומה לחלוטין הוא בחיבור בין השיניים לחניכיים. דרך החיבור הזה עלולים לחדור חיידקים, רעלנים ומזהמים, שמלבד פגיעה במנגנון האחיזה של השיניים עלולים לחדור למחזור הדם ולפגוע בגוף כולו. שמירה על חניכיים בריאים חשובה כדי לשמור הן על משנן תקין וראוי והן על בריאותו של הגוף כולו.
אי שמירה על בריאות הפה עלולה לגרום לשקיעה של אבנית סביב השיניים, בעיקר באזור פתחי בלוטות הרוק. האבנית השוקעת משמשת מצע נוח לחיידקים ולרעלנים שמתיישבים בתוכה וגורמים לגירוי ולדלקת.
קיימים מקרים שבהם נסוג החיבור בין העצם והחניכיים לבין השיניים אך החלק העליון (הרקמה הרכה) נותר במקומו. כתוצאה מכך נוצר כיס עמוק בין החניכיים לשיניים, שמפריע לצחצוח, מונע סילוק החיידקים מעומק הכיס וגורם להתפתחות הדלקת.
מי שמקפיד הקפדה יתרה על היגיינה אוראלית בדרך כלל יסבול פחות מדלקות חניכיים וגם יימנע ממחלת העששת (חורים בשיניים). אבל, יש בני מזל שגם שמירה בינונית על היגיינה תספיק כדי לפטור אותם מדלקות.
יש לכך שתי סיבות: גנטיקה, שמשפיעה על יכולת הגוף להתגונן מפני חיידקים; והרכב הרוק, שכן אנשים בעלי רוק בסיסי נוטים יותר לפתח אבנית השן ודלקות חניכיים. אין מה לקנא בבעלי רוק חומצי, הם אמנם יסבלו פחות מאבנית השן, אבל הם עלולים לפתח בקלות יתרה עששת וחורים בשיניים.
מקור: כללית
