ענין מכירת יוסף היא מהפרשות הנעלמות ביותר. ה'נתיבות שלום' פותח את המאמר העוסק בענין זה, באמרתו של הבעש"ט הק' זי"ע, על הפסוק "תורת ה' תמימה", שלאחר כל הפירושים התורה עדיין נשארה שלימה, כי היא ארוכה מיני ארץ ורחבה מיני ים, ועדיין לא הגענו לקצה קצהו של הבנה בתורה, כך גם בפרשה זו, כמה שננסה להבין ולהסביר, ברור לנו שאנו לא מבינים ואין לנו השגה בכלל בדעתם ובהילוכם של שבטי ק'ה.
בכל עניין המכירה, ובכלל מכל הפרשיות של חומש בראשית, שהם מעשה אבות סימן לבנים, נוכל אנו ללמוד דרך חיים, ולא כ'סיפורים בעלמא', אלא "תורה היא וללמוד אני צריך".
במכירת יוסף אפשר להבחין ביד ההשגחה העליונה, ולראות בחוש איך הוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים, כאשר בתחילה רצו האחים להרגו, ולאחר מכן ראובן אומר השליכוהו לבור, שזה תחילת הנס וההצלה של יוסף.
לאחר שראובן הלך, מצאו האחים את הסוחרים שירדו מצרים ומכרו אותו לעבד, כאשר גם שם מוצאים את יד ה', וכמו שרש"י מביא מחז"ל שהקב"ה סיבב שהסוחרים יקחו עימם סחורה, של צרי ולט, מיני בשמים, וזאת בכדי שיהיה ריח טוב לצדיק. לאחר מכן, מכירתו דווקא לשר המלך ונשיאת החן וכו', אפשר לראות עין בעין בכל שלב ושלב ממהלך העניינים את ידו והנהגתו של הקב"ה.
דבר זה מלמד אותנו ומגביר את כח האמונה, שאף במצבים שנראה שאפסו כל הסיכויים, וכי אין מוצא מהמיצר, סוף דבר הקב"ה מנהל את עולמו, ויכול להפוך את המצב מן הקצה אל הקצה, מרע לטוב, עד שמביא למצב של "יוסף הוא המשביר", שנעשה משנה למלך, כי מה' יצא הדבר וה' חשבה לטובה ככתוב בתשובתו של יוסף אל האחים, האמונה מחזיקה את האיש המאמין בכל המצבים.
יש ללמוד ממהלך חייהם של האבות דבר נוסף, לעיתים אנו מוצאים מעשים לכאורה פעוטים, למשל בהכנסת אורחים של אברהם מתארת לנו התורה את התפריט ואת ריצת אברהם לעשיית המצווה, ואצל אליעזר במציאת השידוך מפורטים כל פרטי המעשה, המחשבות של אליעזר, הדיבורים, דברים שלא בהכרח הם המשמעותיים והעיקריים, וכן אצל ראובן שניסה להציל את יוסף מידיהם. ואנו צריכים ללמוד שכל מעשה טוב ולו הקטן יכול להוביל לתוצאות גדולות.
מה מתאים יותר להמחיש את עניין זה, מהסיפור על אותו יהודי מבני ברק שקיבל הזמנה מידידו לחתונה, כמובן הוא התייצב ביום השמחה ושלשל בתיבת המעטפות את ה"מעטפה" ובתוכה 500 ₪ שהביא כמתנה לחתן ולכלה, ונכנס לאולם לחפש את המחותן על מנת לברכו, משהתקרב הוא מתחיל להבין את עוצמת הטעות, ואכזבה גדולה ננסכה בו, זו לא החתונה שאליה הוזמן, זה לא האירוע אליו היה אמור להגיע, והם לא החתן והכלה שרצה לתת להם את הסכום הנאה למתנת כלולות, ורק טעות אנוש סיבבה אותו לכאן, אמנם המחותן של חתונה זו גם ידיד נעורים שלו, אך אין לו איתו קשר כיום, ובוודאי לא היה מתאמץ לתת תשורה נאה של 500 שקלים לחתונה זו, בכל אופן ניגש למחותן ומאחל לו מזל טוב חם ולבבי, המחותן מתרגש מאוד לבואו, אך הוא כבר בדרך החוצה מנסה לשכוח ולנחם את עצמו על טעותו, ופונה ללכת לחתונה השניה אליה התכוון ללכת.
הדבר כמעט נשכח בליבו, אך יום אחד פוגש אותו חבר נעורים שלו, ואומר לו: "אתה לא יודע מה עשית לי! בזכותך השלמתי עם חברי שהייתי מסוכסך עימו במשך שנים, ומספר לו את כל השתלשלות העניינים.
לפני כמה שנים ערכתי חתונה לאחד מצאצאיי, כמובן ששלחתי לאותו חבר טוב וקרוב הזמנה עם הקדשה בכתב ידי, ומשום מה היא לא הגיעה ליעדה, החבר שלא קיבל את ההזמנה נפגע מאוד, עד כי לא היה מוכן לדבר איתי עוד, לא הואילו כל תחנוניי וטענותיי והוא נשאר בסירובו, לא רוצה קשר איתי, לא רוצה להכיר אותי עוד, כך חלפו כמה שנים והקשר שלנו נותק לגמרי, אותו חבר הוא המחותן שהיית אצלו בחתונה לפני תקופה קצרה, ואף נתת תשורה, מעטפה עם סכום של חמש מאות שקלים, אותו מחותן שכח לשלוח לך הזמנה, אך משראה אותך משתתף בחתונה ואף מביא מעטפה מבלי שאפילו הוזמנת, התרגש מאוד מהמעשה האצילי שלך, ועשה חשבון נפשו, על מה ולמה הוא רב איתי… קם ועשה מעשה והתפייס איתי והכל בזכותך – בזכות המעשה האצילי, הידידים המשיכו לדבר ובסוף הדברים הזכיר החבר כי יש לו צער מכך שבנו מתבגר ועדיין לא מצא את זיווגו, וביקש מחברו שיתפלל עליו. החבר חושב רגע ואז הוא אומר לו: "נדמה לי שלחברך שזה עתה השלמת איתו יש גם בת מתבגרת וגם הוא ביקשני לא מכבר להתפלל עליה, בואו ונעשה שידוך, לא עברו ימים אחדים והדבר קם והיה! שני הידידים נהפכו למחותנים.
אפשר ללמוד מסיפור זה רבות, והוא מוסר השכל גדול, אדם העושה מעשה קטן, ואפילו בטעות, הוא בסה"כ הלך לחתונה, הוא אפילו נכנס של בכוונה תחילה לחתונה זו, אך הוא גרם לכל הטוב, הוא גרם לשלום איש לרעהו, הוא גרם לבניית בית ה' נוסף, הוא הפיץ המון טוב בעולם.
גם בחיים ואולי בפרט בעולם החינוך, כל דבר פעוט יכול להיות כה משמעותי, הן לטוב והן למוטב, מילה טובה קטנה הנאמרת אפילו באקראי יכולה לרומם נפש צעירה, ואילו מילה שאינה במקומה או מעשה שאינו במקומו, יכולים למוטט עולם מלא מבלי משים.
בימי החנוכה בהם אנו מקווים לאור, מוצאים אנו את נס החשמונאים רבים ביד מעטים, בני החשמונאים הולכים כנגד כל הסיכויים כמו יוסף הצדיק, מעטים הנלחמים עם גדודים, רק ההבדל הוא אחד קטן… הם מאמינים, הם חזקים באמונתם באלוקי צורם, כך הם מקבלים עליהם את נס החנוכה, וכך אנו מוצאים התעקשות בלתי מתפשרת של הכהנים משרתי ה' למצוא שמן טהור, ואכן הם מוצאים פך קטן וממנו מדליקים שמונת ימים, רבים שואלים ו"הרי דבר זה הוא לא הכרחי", והרי יכלו הם להדליק בשמן טמא, כי הרי טומאה הותרה בציבור, ואם כן מה לנו ההתעקשויות הללו, למה צריכים היו הם למעשים קטנים לכאורה ולא משמעותיים לצורך העבודה במקדש? אלא שכל מעשה קטן , כל הידור והידור, גם אם הוא לא הכרחי, אך הוא מגיע ממקום עמוק של טוב ורצון לעבוד את השם יתברך, סופו שחג החנוכה נקרא על שמו- נס פך השמן, הוא הדבר ששמים אנו אותו על נס, הם הדברים הקטנים הללו שעושים את הכל טוב יותר.
—
הכותב הוא המנהל החינוכי של פנימיית 'קרית הילד' ירושלים
