"לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה, לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה" (כה, יג)
אומר רש"י, "לא יהיה לך: אם עשית כן, לא יהיה לך כלום".
הכלל הגדול שלמדנו פה הוא, כפי שאומרת הגמ' במסכת ביצה ט"ז, "שכל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה".
ואומר הרב הקדוש רבי ברוך מקאסוב (עמוד העבודה דרוש הבטחון ט-י"ג) "מיום בריאת העולם לא הפסיד אדם אף פרוטה אחת ולא הרויח פרוטה אחת, ואף שבעין גשמית נראה שהפסיד ממון, באמת לא יצויר שום הפסד אצל שום אדם".
שורש דבריו מתבסס על העובדה שמזונותיו של אדם קצובים ולא יעלה על הדעת שיוכל להוסיף על מה שה' יתברך קצב לו. ולא יופחת מקצבה זו ולוּ אגורה, ואם עיננו רואות שהמרבה להוסיף שעות עבודה "מרויח יותר", וחלילה החווה נזק ממונו מתמעט, אין זאת אלא למראה-עיניים, כי סוף סוף מה שנקצב לו בראש השנה זה מה שיהיה, והמתאמץ להשיג ממון מעבר לקצבה יְאבדוֹ במקום אחר. והמאבד ממון מתחת לקצבה יושב לו מן השמים.
והמרמה במשקל ודאי לא יהיה לו כלום וכדברי רש"י.
נמצאים אנו בחודש אלול, וכבר כתבו הקדמונים שראוי לכל אדם שיתייגע על תיקון נפשו וימעט ברדיפת ממון וירבה בתפילות, ובוודאי על ידי כך "יקצור" רווחים גדולים לכל השנה בפרנסה ובשאר צרכים רוחניים הנדרשים לו.
