על שולי מעילו של הכהן הגדול היו רימוני תכלת וארגמן (עשויים בד) "ופעמוני זהב בתוכם על שולי המעיל סביב".
המעיל של הכהן הגדול עטף את גופו בצורת עיגול. כך שאם יש פעמונים ורימונים בשולי המעיל, אי אפשר לקבוע שהמניין מתחיל דווקא מהרימונים, או דווקא מהפעמונים. לאור זה מקשה רבנו משה אלשיך: למה כתוב "ופעמוני זהב בתוכם", דהיינו בתוך הרימונים? אולי היה להפך – דווקא הרימונים היו בתוך הפעמונים?!
תירוצו של האלשיך הקדוש הוא מוסרי, וממנו נגיע לכוחות הנפש: הרימון העשוי בד אינו משמיע קול. לעומת הרימון, פעמון הזהב מודיע על בואו ממרחק בדנדון ענוג. כאשר אתה רוצה לדבר, מלמד אותנו האלשיך הקדוש מסר מיוחד ממעילו של הכהן, אתה משתמש ב'פעמון'. אתה משמיע קול. כל פעולה כזו של השמעת קול צריכה להיות בין שני 'רימונים' – שתיקה לפני הדיבור במחשבה אם הוא נצרך, ושתיקה לאחריו כדי לראות שחלילה לא פגענו באמצעותו במישהו. ואם כן, נבקש את סליחתו.
"דאגה בלב איש – יַשְׁחֶנָה". ודרשו חז"ל "ישיחנה". תדבר על מה שמפריע לך וטורד את מנוחתך. כי לכוח הדיבור יש אפשרות לחולל שינוי כביר בעצם הפריקה והשיחה. אם אין לך באוזני מי לפרוק, תוכל אפילו לדבר לעצמך בקול ולעשות לך סדר בראש.
ה'פעמון' הזה שבו אנו משמיעים את רחשי הלב לאוזן כלשהי – הוא חלק גדול מהפתרון לקושי. הוא מסייע בהגדרת הבעיה ובמיקוד לכיוון שנוכל לצעוד בו כדי לצאת מחושך לאור.
אבל היי, אם כבר לדבר בקול – למה לא נעשה את זה באוזני רופא כל בשר שמחכה שרק נשפוך לפניו שיח? שנפרוק אצלו את כל הבעיות והקשיים? הרי גם הקושי וגם הפתרון ממנו, והוא כל כך רוצה לשמוע את הפעמונים שלנו.
הבונוס? לפניו לא צריך 'רימונים' של שתיקות. על חשבון הבית, תדנדנו בפעמונים שלכם לפניו בלי לחשוב. "ולוואי ויתפלל אדם כל היום כולו".
יה"ר שיתקיימו בנו דברי חז"ל ביום הגדול: "כל הפושט יד – נותנים לו".
הרב יעקב גולדברג הוא מטפל רגשי ומייסד שיטת 'שכל הנפש'
