בעוד דפוסיה של הילולת ל"ג בעומר בציון הקבר במירון לא גובשו סופית, ואין עדיין החלטה סופית היכן ואיך יושר הפיוט המפורסם 'בר יוחאי', והאם יטלו מגבלות על ההדלקות והשמחים בזהרו של רשב"י, התגלה בימים האחרונים כתב יד עתיק מלפני קרוב ל-200 שנה של הפיוט הזה, עם פירוש נדיר.
כידוע, הפיוט נכתב על ידי המקובל רבי שמעון לביא זצ"ל, והתקבל בכל תפוצות ישראל. זה מאות בשנים בכל עדות ישראל, אשכנזים תימנים וספרדים, חסידים וליטאים, מרוקאים ופרסיים, אך ככל הידוע זהו כתב היד העתיק ביותר שקיים עם פירוש ממנו.
המקובל רבי שמעון לביא זצ"ל התגורר בראשית ימיו בקסטליה שבספרד, ולאחר מכן גלה עם בני משפחתו לפאס שבמרוקו, ובאחרית ימיו שאף לעלות לארץ הקודש, אך בדרכו בעיר טריפולי, נוכח דלילותה הרוחנית והתרבותית של הקהילה היהודית, החליט לסיים שם את דרכו, ולהרביץ תורה ליהודי העיר והסביבה. ככל הידוע חיבר את הפיוט, בסביבות שנת ה'שי"ט, לפני קרוב ל-500 שנה.
כמו בכל תפוצות ישראל, אף בתימן פיוט זה נכנס מאד והתקבל בבתי כנסת רבים, כאשר רבים היו נוהגים לאומרו בתוך סדר 'קבלת שבת', מדי שבת בשבתו, כחלק מסדר התפילה, וכפי שמופיע בתכלאל 'פעמון וזהב' מאת רבינו יצחק ונה זיע"א, מלפני כ300 שנה. וכך כיום ברוב ככל סידורי התפילה הדפיסו את הפיוט 'בר יוחאי', מי כחלק משירי השבת והן כחלק מסדר התפילה וקבלת שבת.
רבי יחיא צאלח – המהרי"ץ זיע"א, בסידורו 'עץ חיים' (חלק א' דף ק"א ע"ב) ביאר את מנהג קהילות תימן לומר את הפיוט בסדר קבלת שבת, וכך הוא כותב: "פזמון נאה מארץ ישראל, שמסדרין בכל ערב שבת וסדר קבלת שבת על קבר רשב"י ע"ה, וזכותו יגן בעדנו ובעד כל ישראל, כי לו נאה להודות בהלל ושבח לפני מי שנאמר בעבורו נעשה אדם, שזכה וזיכה את הרבים. ושמעתי מחכמים גדולים, שכל מי שהאיר ה' רוחו עליו אף בחו"ל, והוא ממארי קבלה, ינגן פזמון זה, וזהו סגולה נפלאה להארת הנשמה, האותיות מחכימות, והוא מסודר ומיוסד דרך המעלות סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, מלמטה למעלה עד לראש כל הכתרים".
למרות תפוצתו הרחבה של הפיוט בכל תפוצות ישראל, לא נודעו פירושים על השיר, בדרך הפשט או בדרך הסוד, רק במאה שנים האחרונות עד לגילוי והחשיפה בשבוע האחרון של כתב היד העתיק מלפני קרוב ל-200 שנה. כתב היד הוא של הגאון רבי יוסף ב"ר סעיד זצ"ל רבה של מחוז ג'רואח שבתימן, מגדולי ענקי הרוח שעמדו לגולת תימן במאות שנים האחרונות, וכפי שמתאר את התרשמותו מאותו גאון וצדיק, התייר רבי יעקב ספיר בספרו 'אבן ספיר', וכך הם דבריו:
"מלא תורה יראה וחכמה ורוח דעת, בקי במקרא וביאוריו עד להפליא. בקי בתלמוד ברמב"ם ועד אחרונים, כאחד המורים הגדולים בארצותינו, וידיו רב לו בחכמת הקבלה בשינון גדול… הזוהר וכתבי האר"י ז"ל למודים על לשונו בעליל, כל עלה ועמוד, וכוח זכרונו רב מאד… ויד לו גם בסגולות ורפואות… ויצא שמו בכל הארץ, וגדול הוא גם בעיני השרים ועבדי המלך. ועל כל אלה, גדלה ענוותנותו ואהבת בני אדם, עם פנים שוחקות… והוא כבן ארבעים שנה…"
בהקדמה לפירושו לפיוט זה נאמר: "אמר הצעיר יוסף זעירא בן מורי ורבי אבא סעדיא הוא חכים ורבא ויקירא, על כן זחלתי ואירא, מחוות דעי אזכירה, נכנסתי בעובי הקורה, לפרש כל נקודה וספירה, מפני כי נפשי בנפש הקבלה קשורה, כי היא לנו זוהר ואורה, ולכל ישראל תפארה, כי כולם שותים מבארה, אשר היא זכה וברורה. על כן אמרתי אני, אף על פי שאני קטן הערך ופחות השכל, קטן הכמות ורב האיכות, קל שבקלים שפל השפלים, ממשש כעוורים, לא ידעתי דרך האורים, ואין לי רשות להיות מן המורים, כל שכן בחמוּרים, אשר ללב הם בוערים, ואעפ"י שלא קראתי בכל הספרים, אני ותלמידים וחבירים, עם כל זה ראיתי לעשות קצת חבורים, לפיוט בר יוחאי גדול המאורים, ומפני שלא מצאתי לו פירוש בכל הספרים, עמדתי ופירשתי אותו בסודות קצרים, וסודו הוא יקר מספירים, ופירושיו נחמדים ויקרים, מלשם שבו ואחלמה וספירים, ומהכלכלים ומשני המאורים, כי בתוך הגלגלים על מתכונתם סדורים, ביום הולכים ובלילה חוזרים, לכלם בשם יקרא ועמו הם ספורים, והמעיין אותו לא יהיה מן הממהרים, אבל יתבונן כעשרה ימים או עשרים, עד שיתפרשו אלו הדברים". עד כאן דבריו משם.
מכון המאורות להוצאת כתבי רבותינו חכמי תימן, בראשות הרה"ג רבי יהורם יפת, אליו הגיע החיבור הנדיר, עומד להדפיס לקראת ל"ג בעומר השנה את החיבור ולהפיצו בישראל.
