היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, תקף הערב (חמישי) את הניסיונות לנצל את ההתמודדות עם המאבק בקורונה – כך לטענתו – על מנת לפגוע במערכת המשפט. עוד התייחס היועץ המשפטי לממשלה ל"מגמות" שהתפתחו לאחרונה הנוגעים ליחסי הכוחות בין נבחרי הציבור לפקידים, אותן הוא מגדיר "מסוכנות ביותר".
"הימים אינם פשוטים", ציין מנדלבליט, "נגיף הקורונה ממשיך לאיים על בריאות הציבור; למרבה הצער, מספר המתים היומי גבוה מאוד; רבים מאוד נפגעו כתוצאה מההשלכות הכלכליות ההרסניות של ההתמודדות עם הנגיף. אלו הם הרגעים שבהם יכולתה של המדינה להגן על שלומם של אזרחיה עומדת למבחן, אך גם עוצמתה של הדמוקרטיה עומדת למבחן".
"יום יבוא, והאיום של נגיף הקורונה יהיה בעזרת השם מאחורינו. חשוב שנגיע ליום הזה כשאנחנו שומרים על הערכים הדמוקרטיים, ועל עקרונות היסוד של שיטתנו – שלטון החוק, המנהל התקין וההגנה על זכויות האדם. חשוב גם שנגיע ליום הזה כשאנחנו שומרים על מעמדם של מוסדות החוק והמשפט במדינה – בית המשפט העליון, הייעוץ המשפטי לממשלה, התביעה הכללית, ומשטרת ישראל, שפועלים כולם במציאות מורכבת".
"עוצמתם של הגופים הללו, העצמאות המקצועית המלאה שלהם, והיכולת שלהם לאכוף את החוק באופן אפקטיבי ושוויוני, הן ערובות יסודיות במדינה דמוקרטית שוחרת חוק. למרבה הצער, אנחנו נתקלים מעת לעת בניסיונות לנצל את ההתמודדות הקשה והמורכבת עם נושא המאבק בקורונה, על מנת לפגוע בגופי החוק והמשפט ובלגיטימציה של עבודתם. בחלק מהמקרים, אנחנו נתקלים בהפצת מידע כוזב, בהטחת הכפשות חסרות כל ביסוס, ובהעלאת טענות חסרות אחריות שעולות כדי "עלילת דם" של ממש. זה דבר מאוד חמור, ויש להישמר מפניו".
"ביקורת עניינית – כן. תמיד", טען מנדלבליט, "ויכוחים לגופו של עניין, גם כשהוויכוחים מרים וקשים – בהחלט. אבל הסתה, שקרים, ודה-לגיטימציה – לא ולא".
"אחד הנושאים המרכזיים שעמד על הפרק בשנים האחרונות בתחום המשפט הציבורי, ונדון בין היתר גם במפגשים של העמותה למשפט ציבורי, הוא סוגיית המשילות, והטענה כי גורמי המשפט – הן הייעוץ המשפטי לממשלה והן הערכאות השיפוטיות, פוגעים כביכול ביכולתו של הדרג הנבחר לממש את מדיניותו. השיח בנושא זה התמקד בעיקרו ביחסי הכוחות בין השחקנים המרכזיים במערכת הציבורית במדינת ישראל".
"אך גם כאשר נשמעו גישות מנוגדות, ולעיתים הדיון אף התלהט, כולם קיבלו כהנחת מוצא לשיח שהתנהל את קיומם של עקרונות היסוד הדמוקרטיים, בין היתר, העיקרון לפיו הרשות המבצעת כפופה לשלטון החוק, והעיקרון בדבר עצמאות שיקול הדעת המקצועי של גורמי הייעוץ המשפטי ואכיפת החוק".
"בתקופה האחרונה, אני מזהה שתי מגמות מסוכנות ביותר, שמחליפות את שיח המשילות, תוך שהן מבקשות למעשה לקעקע את עקרונות היסוד המקובלים הללו. אני מכנה את המגמות האלו בשמות: שיח הנאמנות, ושיח הסמכות המוחלטת".
"לעיתים, המגמות האלה מוצגות באופן מטעה כחלק משיח המשילות. הן מוצגות כביטוי של המאבק על יחסי הכוחות בין השחקנים במערכת הציבורית – הדרג הנבחר מול "הפקידים". אולם, זה איננו המצב, שכן תכליתם של שיח הנאמנות ושל שיח הסמכות המוחלטת היא לקדם מצב של כוח אבסולוטי לדרג הפוליטי".
"דבר זה, שכפי שהזכרתי כבר בראשית הדברים, עומד בסתירה חזיתית לתפיסות הבסיסיות ביותר של המשטר הדמוקרטי ולכללים היסודיים ביותר של המשפט הציבורי. שיח הנאמנות מבקש להפוך את שומרי הסף במערכת הממשלתית ממשרתי הציבור למשרתיו של השר הממונה".
"מדובר בתפיסה של משרת אמון אישית, שאיננה כוללת את המרכיב החיוני הבסיסי של שמירת סף, ואת העצמאות המקצועית הבסיסית המשולבת בכך. הדוגמא הבולטת לכך היא כידוע הצעת חוק שעלתה בשעתו, שנועדה להפוך את היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה למשרות אמון, כך שהשר הממונה יוכל למנות את היועץ המשפטי של המשרד ולפטרו כאוות נפשו, ללא כל מגבלה".
"שיח הנאמנות כולל, אפוא, הצעות להחלשת או אפילו לביטול הערובות הפרוצדורליות המיועדות להגן על עצמאותם של שומרי הסף, כך שאלו שיתמנו לתפקידים האמורים יגלו נאמנות מלאה לגורם הפוליטי הממנה אותם. הוא גם כולל ניסיון של הדרג הפוליטי לבטל את העמדה המקצועית של דרגי המקצוע, ולהניא אותם מלהביע את עמדתם המקצועית ומלפעול על פי שיקול דעתם העצמאי".
"נאמנות שכזו ללא סייג לדרג הפוליטי הממנה אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם התפקיד אותו נדרשים עובדי הציבור, בוודאי אלו מהם שמחזיקים בתפקידים של שומרי סף, למלא בחברה דמוקרטית. עובדי הציבור אינם פועלים נגד הממשלה. הם פועלים ביחד איתה, לקידום מדיניות הדרג הנבחר".
"אבל בנקודות קצה, כאשר קיימת התנגשות בין השלטון לבין הדין, ומקרים כאלה לצערנו יכולים להתרחש כידוע לא כעניין תיאורטי – עליהם לבחור בדין. שומר סף שנאמנותו נתונה אך לדרג הפוליטי שמינה אותו, ולא לאינטרס הציבורי, איננו יכול למלא את תפקידו כשומר סף".
"מגמה נוספת שהזכרתי היא שיח הסמכות המוחלטת. שיח זה איננו מתיימר להשפיע על נאמנותם של שומרי הסף, הוא פשוט מתעלם מהם. מדובר על מצבים שבהם גורם פוליטי מחליט להתנער לחלוטין מהמגבלות החוקיות החלות עליו, ובאופן מודע ומכוון, ולעיתים אף מוצהר, פועל בניגוד לחוות הדעת המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה, המשקפת את הדין עבור הרשות המבצעת. מבחינת אותו גורם, די בכך שהוא ממלא תפקיד של חבר הממשלה, על מנת להעניק לו את הכוח לנהוג כאוות נפשו, יהא המצב החוקי אשר יהא".
"והדוגמאות ידועות", תוקף מנדלבליט, "שר משפטים המגיש לאישור הממשלה, שבוע לפני מועד הבחירות, הצעת חוק שיו"ר ועדת הבחירות המרכזית קבע כי היה ותעבור, תביא לסיכול סדרו התקין של יום הבחירות, ובהתאם לכך היועץ המשפטי לממשלה קבע כי קיימת מניעה משפטית באישורה".
"שר לביטחון פנים שמחליט, בחוסר סמכות ובניגוד לחוות הדעת המשפטית שניתנה לו, לסטות מעמדתם של גורמי המקצוע במשרד הבריאות באשר למדיניות הרפואית שהתוותה בהתאם לה, בנוגע לסדר העדיפויות בחיסון כלואים הנמצאים בקבוצת סיכון".
"שר הממונה על רשות החברות הממשלתיות, שמחליט באופן שרירותי להימנע מליפות את כוחם של נציגי המדינה באספות של חברות ממשלתיות, באופן המביא לכך שהאינטרסים של המדינה בעבודתן של חברות אלו ייפגעו. זאת, אך משום שלא הסכים עם חוות דעת שניתנה לו בנושא אחר לגמרי".
"שר לביטחון פנים המודיע לבית המשפט העליון כי היועץ המשפטי לממשלה לא מייצג אותו בתיק מסוים, משום שהוא לא מקבל את עמדתו המשפטית המחייבת באותו עניין, אודות הפיקוח הפרלמנטרי הנדרש על פעולות השר, כפי שנקבע במפורש בחוק הרלוונטי".
"במקרים אלו, ובמקרים אחרים הדומים להם, ההתנערות של השר הממונה ממרותו של הדין מלווה ברטוריקה החוטאת לאמת על כך שהייעוץ המשפטי לממשלה מבקש כביכול להתערב בקביעת מדיניות הדרג הנבחר. מובן כי אין דבר רחוק יותר מהאמת".
"אינני עוסק בקביעת מדיניות הממשלה. זו איננה המומחיות שלי. זו איננה הסמכות שלי. זו איננה האחריות שלי. אני, ויתר אנשי הייעוץ המשפטי הציבורי, עוסקים בסיוע לממשלה להגשים את מדיניותה בגבולות הדין".
"ב-99% מהמקרים, העבודה המשותפת עם הממשלה ועם שרי הממשלה, מובילה למציאת פתרונות משפטיים להגשמת מדיניותם, כולל במצבים מורכבים מאוד. אך כאשר אנו רואים כי הממשלה או מי מחבריה מבקש לחרוג ממגבלות הדין, תפקידנו הוא לשמש שומרי סף נאמנים לשלטון החוק".
"לסיכום, אין מקום בחברה דמוקרטית, ששלטון החוק מהווה בה ערך עליון, לשיח הנאמנות או לשיח הסמכות המוחלטת. חלף זאת, יש מקום לשיח אחר – זהו השיח על ביטחון משפטי, מונח אותו הזכרתי בדבריי באירוע הזה בשנה שעברה, המהווה חלק מהחוסן הלאומי במדינה דמוקרטית, בצד הביטחון הצבאי, הביטחון הכלכלי וכן הלאה", דברי היועמ"ש.
