"דבר נא באוזני העם", מצווה הקב"ה למשה שיבקש יפה מעם ישראל לקיים מצווה חשובה: מצוות איסוף כסף וזהב…
חז"ל נתנו טעם לציווי "וישאלו איש מאת רעהו… כלי כסף וכלי זהב", כדי "שלא יאמר אותו צדיק (אברהם אבינו) 'ועבדום ועינו אותם' – קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' – לא קיים בהם".
למה באמת חשוב היה להבטיח ש'אחרי כן יצאו ברכוש גדול'? מי מוכן להשתעבד בנפש ובגוף עם אבדת נשמות רבות במשך יותר ממאתיים שנה, כדי לקבל בסוף כסף?!
"אתה לא קונה שום תרנגול", הסביר אב לבנו את אמנות המיקוח, "עד שיציעו לך חצי מהמחיר הראשוני".
הבן הנהן בראשו לאישור ויצא לשיעור הראשון שלו במסחר. בדוכן הראשון עמד תרנגול שמן ובריא והבן התעניין למחירו. 200 שקלים.
"100 שקלים", הציע הבן למוכר. זה האחרון הסכים להתפשר על 150.
הבן ירד ל-75 והמוכר התפשר על 90. הבן כמובן זכר את אזהרת אביו והציע 45, המוכר מצידו קיצץ את ההצעה בכמה שקלים נוספים.
בסופה של התמקחות מתישה נמאס למוכר מהנודניק: "יודע מה? קח אותו בחינם ולך מפה מהר".
"אקח בחינם", התרצה הילד, "רק אם תביא לי שניים"…
כשיצאו ישראל ממצרים רצוצים ושבורים, נפשם הכירה כמעט רק כוח אחד: כניעה. המושגים שלהם כללו רק רצון לישון ולאכול כמו בני אדם.
על מנת לגרום לנפש שלהם לפרוח, לרצות, לשאוף, לחלום ולהגשים – היה הכרח להבעיר בתוכם דרך החומר את השאיפה: "יש לו מנה", אמרו חז"ל, "רוצה מאתיים". ולעולם אין לו את מלוא תאוותו בידו.
רק כאשר נכנס בישראל הרצון לצבור ולאגור ולהשיג – יכלו לגשת לקבלת התורה. באמצעות הזיכוך הרוחני בעמל התורה יוכלו להמיר את התשוקה לעגל הזהב בתשוקה רוחנית שאינה יודעת שובע. עוד מצווה, עוד לימוד, עוד תפילה.
כן, חשוב שנרצה. שנשאף, שנחפוץ. בענייני הנפש והרוח – צריך שתמיד יהיה תיאבון לעוד. ככה גדלים!
הרב יעקב גולדברג הוא מטפל רגשי ומייסד שיטת 'שכל הנפש'
