ידועים ומופלאים מאמריו המחוכמים של הגה"ח ר' גד'ל אייזנר זצ"ל. ננקוט להלן ענין זעיר [וזהיר] מאמרותיו הטהורות, והוא יסוד עמוק ומוסר רב והשכל, הבה נעיין בדבריו הנפלאים (הדברים הובאו בספר מסילות גד עמ' מב): אזהרת התורה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', היא שאפילו אם כבר חשב או ראה, יעזוב מיד ויסיח דעת, אל ישוב לחשוב, רגע, רגע, מה היה כאן.
משל לאחד שישב בביתו על יד תנור ולפתע הבחין בניצוץ אש הניתז ארצה, גץ שמטבעו נכבה מהר ונעלם. ניגש והביט בו מכל צדדיו, העמיק לחשוב שמא אש היא זו, הביא את זכוכית ההגדלה והביט דרכה וראה שאכן, פירור אש התגולל על הארץ, נאחז בבהלה, הרי עלול הבית לעלות באש, יש להימלט מהר.
בחלוף רגעים אחדים, החליט לבדוק שוב אם אכן כה גדולה הסכנה, הביא מפוח והתחיל לנשוף על הגץ שכבר כמעט כבה, כדי לברר שאכן אש של ממש ראה, ולא חלום היה זה או דמיון, נשף ונשף עד שהניצוץ התחיל להתלבות ולגדול, עתה אץ לברוח, אש היא זו, ולא קטנה כשהיתה בתחילה אלא אש ממש.
אולם לאחר מכן, הנה ראה ששקט הגץ ושכך, אינו מאמין, הרי בעיניו ראה אש של ממש?! נטל חתיכת צמר ותחב את קצותיה אל הניצוץ, זה שעמד לכבות ולהיעלם עוד רגע קט, ועתה אכן, נתפסה האש ובערה בגיזי הצמר, עלתה וגברה עד שנכווה בה קשות.
כמו"כ הניצוץ שהיצר מביא נגד עיני האדם או במחשבתו, יכולים להתעלם הימנו בנקל ולהעלימו כליל בהבערת מחשבה, לו אך יטה אדם את עצמו לענין אחר, לא יהיה זכר לדבר, כלא היה, אולם הפתי מבקש לברר אם אכן רק גץ קלוש הוא זה, או שהפעם זה 'נסיון' ממש, מתבונן איפוא: גץ, לא גץ, נסיון קטן, נסיון גדול…
בחלוף זמן מה, מתחיל מחדש לבדוק במחשבתו: מה היה כאן? האם רק דמיון היה זה החוף ונמוג ואין בו כלום? הרי כמעט היתה לזה השפעה עליו?! , שב להפוך בדעתו עד שברור לו כי אכן לא טעה, הנה קם עליו היצר להכשילו. מציאות ברורה היא אצלו, נלכד ברשתו של יצר, זקוק מהר לחיזוק ולהצלה. המחשבה מתגברת, מחמת הגדלת העסק בה, ולפעמים דוקא מחמת שהאדם מתבהל, אבל אם ממהר להסיח דעת לענינים אחרים, נשכחת, כי אכן אין בה מאומה. ע"כ דבריו הנפלאים של ר' ג'דל.
אמנם דרך היצר אין די לו להפיל האדם ברשתו פעם אחת, רק להסית לאדם שאם ח"ו נכשל פעם אחת יחטא שוב. ובאמת אחז"ל אדרבה להיפך מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום? ומהו העצה בעת ההוא, וכבר לימדנו בעל "הבית ישראל" מגור זצוק"ל, 'עצת קדוש ישראל ונדעה'.
ע"ד משל: היה לו לאדם בית מזיגה (קרעצ'מע) והיו קונים אצלו כוס י"ש בסכום קבוע ע"ד משל חצי רובל – במזומן, ומזה היה מתפרנס, פעם א' בא גוי שיכור אחד וביקש שיתן לו בהקפה כוס יי"ש ובתחילה לא רצה והפציר בו ורשם לו כוס א'. ושוב בא הגוי ואמר תן לי עוד כוס, כי בין כך ובין כך אני חייב לך, וכשם שאשלם לך כוס ראשון אשלם אז כבר גם כוס שני, והפציר בו והסכים עבור טענה זו, ושוב בקש כוס ג' (כי בלא"ה חייב לו ב') וכוס ד' (כנ"ל) עד ז' כוסות.
כשהגיע לכוס ז' אמר לו מה שהיה היה מעתה איני נותן לך אלא במזומן, כי הבין שבאופן הקודם לא יגמר הדבר שבכל פעם יבקש עוד, על סמך כן היצה"ר בא תמיד לאדם כבר חטאת חזור וחטא ח"ו, צריך לומר לו אני ברגע זה שב בתשובה ומעתה העבר אין שבודאי השי"ת מוחל לי, ומעתה איני חוטא כלום, ואשמר ואזהר מלחטוא. (יסוד הדבר הוא שמרגע זה מחשיב עצמו כנקי מחטא ושוב לא יחטא לעולם).
ואי' מא' מאדמורי"ם הק' לבית סלונים, לרמז במקרא כמ"ש שנא' ללוט "אל תבט אחריך" גי' 'אמת מר' גם אם ח"ו האמת מר שנכשל בחטאים אל תבט אחריך למה שהיה, אל תסתכל על מה שהיה, רק תתחיל דף חדש.
