עומדים אנו עדיין בימי החנוכה. ימים מאירים וזוהרים באור יקרות. בכל הדורות היו מוסרים את נפשם על המצווה להאיר את הלבבות באור נרות החנוכה.
מובא בספרי החסידות שחנוכה הוא לא רק זמן של אור בכדי להאיר את ימי החנוכה עצמם, כי כמה שגדול האור הריהו חולף אחר כך. חנוכה נועד להביא מפנה לחיים, והאור נועד להאיר הדרכים הלאה לחיים של הקרבה כבימים ההם בימי החשמונאים – כן בזמן הזה בימנו אנו.
נוכל להבין את גודל שגב הימים הללו וסגוליותם שהם מאירים לא רק לימי החנוכה, אלא להמשך שינוי, על פי מה שאמרו צדיקים שזאת חנוכה הוא גמר החתימה ומסמיכים לזה את הכתוב "אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון", אשרי העם יודעי תרועה מרמז על ימי ראש השנה, שהם תחילת ימי הדין והמשפט, בהם אנו תוקעים ומריעים, באור פניך יהלכון אלו ימי החנוכה בהם מאירים האור.
היה זה הצדיק הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע שהסביר את הענין על דרך משל, וכה אמר: היה היו שני אנשים פשוטים שרצו לבקש בקשה כלשהי מהמלך. הראשון פנה אל משרתי המלך במכתב ובו ביקש שיקבעו לו פגישה עם המלך… ביום המיועד השכים קום, הסתפר ולבש בגדי שיראין חדשים ויפים כיאה לפגישה עם המלך, בעוד כולו דרוך ומתוח מהפגישה עם המלך.
כשהגיעה השעה נפתחו דלתות אולם המשפט והמלך נתגלה אליו במלוא הדרו בכבודו ובעצמו. הוא קד קידה וברך את המלך תוך שהוא מגיש לו ביראת הכבוד וביד רועדת את המכתב בו מפורטת בקשתו.
המלך קרא את הדברים וציווה על משרתו להביא לפניו את ספרי הדין והמשפט. בספרים אלו מפורטים כל פרטי אזרחי הממלכה, האם הם ממלאים את חובותיהם, האם הם שומרים חוק, האם הם משלמים בזמן את המיסים וכו'. משהגיעו הספרים, עיין בהם המלך ובחן את כל פרטי אותו אדם, ואז פסק לו המלך ואמר: "רואה אני כי אזרח הגון אתה, וכי ממלא אתה את חובותיך בנאמנות, ואף מתנדב אתה ומוסיף הרבה טוב בממלכה, ומשכך בקשתך התקבלה לטובה". אותו אדם צהל ושמח והודה למלך בכל לב על רחמיו וחסדיו לנתיניו.
כששמע חברו על סדרי המלכות הנהוגים ועל הפסק שקיבל חברו, התכרכמו פניו… הן יודע הוא כי כאשר יסתכל המלך בספרים אודותיו, ימצא כתוב כי לא תמיד נוהג הוא כראוי לפי החוק, לעיתים פיגר בתשלום המיסים, לפעמים אף עשה מעשים הנוגדים את צווי המלוכה ולא תמיד היה אזרח כזה הגון, "מה אעשה?" חשב, "כיצד אצליח להגיע אל המלך מבלי להיבדק על ידו לפני ולפנים?"
הוא החליט לברר על סדרי יומו של המלך וסדרי המלוכה.
אחד האזרחים שהתגורר בעיר הבירה לחש על אוזנו, "דע לך כי בעת שהמלך יוצא מבית המשפט ונכנס למרכבתו ההדורה, או אז זהו הזמן המתאים לגשת אליו. כשהוא מחוץ לארמון או למסגרות המלכותיים הרשמיים לא קיימים כל הגינונים הקפדניים הללו, ואז קל יהיה לך לבקש את מבוקשך ממנו…."
נר חנוכה העומד בפתח הבית מבחוץ הוא הזמן בו ניתן להגיע אל המלך-מלך מלכי המלכים ללא גינונים. בימי הדין, ביושבו על כסאו, אז התנהל הכל על פי כללי הדין והמשפט, וקשה היה לאיש פשוט להיכנס אליו – אבל עתה, בימי החנוכה, כשהמלך בבחינת "אמצאך בחוץ", ניתן לקבל חנינה מיוחדת גם לאלו שאינם ראויים. זהו סגולת אור החנוכה, לפתוח לנו את הדרך לחנינה ושינוי דרך, להאיר הימים האפלוליים החורפיים, גם כשאנו בבחינת בחוץ, ללא מכסה ומגן.
גם בחיי היום יום של כל אחד ואחד מאיתנו יש את הרגעים הנעלים, הדקות הטובות בהם נראה לנו שבהם אנו מסוגלים הכל, כל מה שנבקש. אך יש גם את הימים הפחות טובים, הימים שאנו בחוץ ללא מגננות, חשופים לכל רע ופגע. דווקא בימים אלו אנו יכולים להשיג הרבה יותר מהימים המאירים.
גם בשדה החינוך אנו מוצאים את הרגע הזה שמשנה חיים אצל אחד מהתלמידים, וזה קורה לאו דווקא בתוך יום עמוס לימודים באמצעו של סוגיא מחדדת – אלא דווקא בשעת טיול כאשר המחיצות יורדות, או בשיחה פרטנית אקראית – כי כשאנו מאירים בחוץ, האור קל לו להיכנס לעיתים יותר ללבבות.
גם בחלומות פרעה אנו מוצאים את הפרות הרעות שבולעות את הפרות היפות, או את השיבלים השדופות שאוכלות את הבריאות. יש את הרגעים השדופים והלא משמעותיים כלל וכלל, אך אם אנו יודעים לתת להם את המימד הנכון, להעצים את אותם רגעים, נוכל לשאוב מהם הרבה יותר מהרגעים שנראים לנו גדולים ומשמעותיים, עד "כי לא נודע כי באו אל קרבנה".
—
הכותב הוא המנהל החינוכי של פנימיית 'קרית הילד' ירושלים
