"ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו" (מה, ג)
לכאורה יש להבין את הקשר בין הבהלה של האחים מפני זהותו האמיתית של יוסף לכך שלא יכלו לענות לו.
בספר 'דרשות הרבי"ל', לגאון רבי בנימין לווין, ביאר באופן נפלא: האחים היו מלאי טרוניות וטענות על יוסף – השליט המצרי; הוא מתעלל בהם. בתחילה קורא להם מרגלים, אחר כך מארח אותם כיד המלך, דורש שיביאו את אחיהם הקטן, מטמין להם את הכסף באמתחות, אוסר את שמעון, מאשים אותם בגנבת הגביע… כל כך הרבה חוסר צדק מצידו כלפיהם.
ואז, ברגע אחד, כשמתגלה יוסף, מתברר להם שאחרי כל ההתעללות שלו בהם – הם עדיין אלו שחייבים לו הסברים, לא הוא להם. ולא הייתה בפיהם תשובה מספקת. "ולא יכלו אחיו לענות אותו"…
"ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים" (מה, כג)
"מטוב מצרים – מצינו בגמרא ששלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו" (רש"י).
מפני מה שלח יוסף דווקא 'יין ישן'? ומדוע דעת זקנים נוחה מיין ישן?
רעיון נפלא ביאר הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות: מטבע העולם, ככל שמזדקן האדם, הוא רואה שכל הצעירים ממנו מסתדרים מצוין בלעדיו. רוחו שחה עליו ודעתו נחלשת. הוא מרגיש כמי שאין בו עוד תועלת.
לפיכך שלח יוסף לאביו 'יין ישן', שככל שהיין ישן יותר – כך הוא משובח יותר. יין זה מעודד אפוא את הזקנים להרגיש שיש להם מעלה גדולה יותר מכל האחרים, ולפיכך דעתם "נוחה הימנו"…
"אל תרגזו בדרך" (מה, כד)
"אל תפסיעו פסיעה גסה" (רש"י).
יש להבין מפני מה הדגיש יוסף כעת לאחיו דווקא שלא יפסעו פסיעה גסה.
הרה"ק רבי אברהם מטשכנוב מסביר באופן נפלא: יוסף ידע שנגזרו על יעקב כ"ב שנים של צער בגלל מה שנחסר ממנו כיבוד אב בעת שהיה בבית לבן וכששהה כשנתיים בדרך עד שחזר אל יצחק.
וכיון שאמר להם יוסף בתחילה "מהרו ועלו אל אבי", שכן שנות הסבל שלו הסתיימו וכעת אפשר לבשר לו את הבשורה הטובה, עם כל זאת – "אל תפסיעו פסיעה גסה", שכן אם תלכו מהר מדי, תגיעו לפני תום כ"ב השנים שכעת מסתיימות…
"ואת יהודה שלח… להורות לפניו גושנה" (מו, כח)
"לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה" (רש"י).
ישיבת 'בית התלמוד' בארה"ב נודעה בשערים ברמת העיון הגבוהה שהונהגה בה. עד כדי כך, שבמשך 'זמן' שלם יכלו הבחורים ללמוד סוגיה אחת בלבד.
באחד הימים נפגש הרה"ק רבי יואל מסאטמר עם ראש ישיבת 'בית התלמוד' ושאלו מדוע תלמידי ישיבתו כה איטיים בלימודם. ראש הישיבה הסביר שאין הדבר נובע חלילה מרפיון, אלא מעיון ועמל התורה.
נענה רבי יואלי'ש בחיוך על שפתיו ואמר: יש לי ראיה מפורשת מן התורה ששיטת לימוד כזו אינה נכונה. שהרי כאשר ירד יעקב למצרים שלח לפניו את יהודה שיקים בית תלמוד. והרי יוסף לימד את בניו במצרים, וישיבה כבר הייתה קיימת בה. מה טעם לא מצא אפוא יעקב נחת לנפשו מישיבתו של יוסף?
אלא – התרחב חיוכו של הרה"ק מסאטמר – יוסף שלח ליעקב סימן שהוא עדיין עוסק בסוגיה שלמד עימו לפני כ"ב שנים. בישיבה כזו שלומדים בה סוגיה במשך זמן כה רב – אין יעקב חפץ…
"ויאמר פרעה אל יוסף לאמור אביך ואחיך באו אליך" (מח, ה)
לעיל, כאשר התוודע יוסף אל אחיו (מה, יח), אמר פרעה ליוסף שיאמר לאחיו: "וקחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי". והנה כאן, מדגיש פרעה ליוסף: "אביך ואחיך באו אליך". ובכן, מה נשתנה? הגאון רבי שלמה קלוגר מתרץ באופן נפלא: לפני שבאו אחי יוסף לפני פרעה, הוא שמע על גבורתם ורצה אותם בקרבתו. לאחר מכן נודע לו שהם רועי צאן, מלאכה שהיא 'תועבת מצרים'. לכן הדגיש ליוסף שאינו מעוניין בקשר עם בני משפחתו "אביך ואחיך באו אליך". לא אלי…
