בין כיכר ציון ההיסטורית ופיגועי הטרור

"עשרה קבין של יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. אין לך יופי כיופייה של ירושלים". (תלמוד בבלי, קידושין מ"ט ע"ב).

עיני כל הדורות נשואות אליה, שלוש פעמים ביום אנו מתפללים עבורה, המוני יהודים שבגלות כמהים לאבניה, לסמטאות ההיסטוריות שזועקות חן ויופי, או אפילו סתם לטיול ביום שישי בשעה הכי לחוצה בשוק מחנה-יהודה.

אך אם ישנה נקודה בירושלים לאחר הכותל המערבי והר הבית שנדמה לעיתים כאילו לא בנמצא אדם בגלובוס כולו שאינו יודע על מיקומה, וכשמגיעים לשם נדמה כאילו שומע הינך 70 לשון זהו דווקא כיכר ציון.

אם העיר העתיקה נחשבת ללב הרוחני של ירושלים, הרי שכיכר ציון נחשבת ללב הפועם של מרכז העיר בירושלים. כיכר ציון עוצבה ונבנתה על ידי הבריטים בימי המנדט הבריטי בארץ בשנות העשרים, מתוך כוונה לבנות מרכז עסקים גדול במשולש שנוצר על ידי הרחובות הראשיים בן יהודה, יפו וקינג ג'ורג', הנתחמים על ידי העיר העתיקה מדרום ושוק מחנה יהודה מצפון.

המעניין הוא כי השלטונות הבריטים נתנו לכיכר המרכזית שבחזית בניין סנסור את השם "רחבת סנסור", אולם השם "כיכר ציון" דבק בכיכר בזכות בית הקולנוע ציון שפעל בה עוד לפני הקמתה, החל משנת 1912 המקום עבר גלגולים רבים, עד שנהרס בשנת 1972.

אך לא רק תיירים ותיירות היו נחלת הכיכר, אלא גם לא מעט ציוני דרך היסטוריים שחלקם צרובים עמוק בתודעה הישראלית ככאלו השנויים במחלוקת. את חלקם נזכיר בשורות הבאות.

זירת טרור

מכיוון שלצערינו המציאות היא מדינת ישראל, טרור, וירושלים חד הם, היה זה רק מובן מאליו שגם כיכר ציון תסבול מכך. ניסיון הפיגוע הראשון התרחש ארבעה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, במהלך חודש אוקטובר 1967, היה זה כאשר מטען נפץ הוחבא בתוך תיק שהושאר באחד האולמות, אך המטען אותר והפיגוע סוכל, היה זה ניסיון פיגוע ראשון בסדרת הפיגועים של ארגון פת"ח.

הפיגוע הקטלני ביותר התרחש ביום שישי, כ"ה תמוז תשל"ה, ה-4 ליולי 1975, מקרר שהונח בו מטען חבלה הונח במקום והתפוצץ, 15 אנשים נרצחו ו-77 נוספים נפצעו. זה היה אחד הפיגועים הגדולים בהיקפם באותה התקופה. אש"ף הודיע על אחריותו לפיגוע.

בעקבות ההחלטה של עצרת האו"ם בחודש נובמבר 1975 ובה את החלטת 3379, אשר השוותה את הציונות לגזענות נערכה במקום מספר ימים לאחר מכן, ב-13 בנובמבר הפגנת מחאה. לאחר ההפגנה התפוצץ סמוך לכיכר מטען חבלה שהוטמן בעגלת סבלים, הדבר גרם למותם של שישה בני נוער. אירוע נוסף התרחש במרץ 1979, מטען חבלה הוטמן בפח זבל סמוך לכיכר, כתוצאה מכך אד אחד נהרג ו-13 איש נפצעו.

זירת ההפגנות

אולם לא רק אירועי טרור ראתה הכיכר, אלא גם זעקות והפגנות רבות, וכאלו לא היה חסר בתולדות המדינה. אחת ההפגנות הראשונות שהתקיימה בכיכר הייתה זו שארגן מנחם בגין ותנועת החירות שישבה באותה העת באופוזיציה, כנגד הדיון בכנסת האם להכנס למשא ומתן עם גרמניה אודות הסכמי שילומי פיצויים לקורבנות השואה.

היה זה בעת שדנה מליאת הכנסת אודות כניסה למשא ומתן עם גרמניה על הסכם השילומים, מנחם בגין, התנגד נחרצות להסכם ולקראת הדיון ארגנה תנועתו עצרת המונים בכיכר, בגין הידוע בנאומיו החדים והנוקבים אמר בנאומו: "כאשר יריתם בי בתותח, נתתי את הפקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! אמנם לא תדעו רחמים עלינו, אך זאת הפעם לא נדע רחמים גם כלפיכם, זאת תהיה מלחמה לחיים או למוות. למען השם, עריצים אטומי לב, חוסו על העם הזה, בטרם תיפתח הרעה. אותנו לא תכניעו, כי אין כוח בעולם שיכניע את כוח חיילי האצ"ל, היום הזה אני מודיע לכם כי לא תהיו עוד ממשלה יהודית, ולא תהיה לכם הזכות המוסרית בישראל. ממשלה זו, שתפתח במשא-ומתן עם המרצחים משמידי עמנו, תהיה ממשלת זדון שתבסס את שלטונה על כידון ורימון".

עם סיום ההפגנה ההמון הלך מכיכר ציון לבניין הכנסת, ששכן באותה העת בבית פרומין, מרחק דקות הליכה מעטות, וחרף מחסומי המשטרה החלו המפגינים להשליך אבנים על בניין הכנסת. כארבע מאות אנשים נעצרו, ומאתיים אזרחים ומאה וארבעים שוטרים נפצעו.

עוד הפגנה הזכורה היטב הייתה זו של הפנתרים השחורים, למעשה יותר מהפגנה אחת, אולם אחת הייתה שחדרה לתודעה הציבורית. היה זה ב-18 למאי 1971 עת התאספו אלפי מפגינים בכיכר ציון והשמיעו קריאות נגד הקיפוח העדתי, ואף דרשו לשנות את שמה של הכיכר ל"כיכר יהדות המזרח".

ההפגנה התקיימה ללא רשיון, ועד מהרה הגיעו כוחות משטרה לפזרה, אולם אלו נתקלו בהמון זועם שהשליך אבנים ובקבוקי תבערה לעבר השוטרים, 20 שוטרים ומפגינים נזקקו לטיפול רפואי, ו-74 נעצרו. אולם רק לאחר מחאה זו נעתרה הממשלה לדון ברצינות בטענותיהם של "הפנתרים" ואף הוקמה ועדה ציבורית למציאת פתרון למצוקתם.

אולם יותר מכל שמה של הכיכר נקשר דווקא להפגנת הימין בחמישי לאוקטובר 1995, עת נערכה בה הפגנה של ראשי מחנה הימין, אשר יצאו בקריאה לבטל את הסכמי אוסלו ולהוריד מכס ראש הממשלה את יצחק רבין. בכיכר היו שקראו "מוות לרבין" ו"רבין הבוגד". אולם החמור מכל היה תמונה של רבין במדי אס אס שהוצגה על ידי סוכן השב"כ אבישי רביב לצוות טלוויזיה שסיקר את ההפגנה.

על מרפסת הנואמים עמדו אז שלושת בכירי מפלגת הליכוד: אריאל שרון, בנימין נתניהו ומשה קצב. לצדם עמדו רחבעם זאבי, דוד לוי והרב חיים דרוקמן. בתום ההפגנה צעדו כמה מאות מהמפגינים מהכיכר לכנסת ושם המשיכו את ההפגנה. היו אומנם עוד כמה אך אלו מהבולטות שבהן.

דווקא היום, צום עשרה בטבת, וכיהודים מאמינים בני מאמינים שעתידים אנו להישאל האם ציפית לגאולה השלמה כיף להסתובב ולראות את המקום לאחר הפיתוח והשלמת מסילת הרכבת הקלה, יחד עם המוני הצעירים במקום, בדיוק כמו נבואתו של זכריה עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ‍ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים.