במהלך מסע החיזוק של ראש אבות בתי הדין במרוקו האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו שליט"א, התיחס הרב פינטו למציאות הפוליטית והבטחונית בארץ הקודש, ומשמעותה למהות הרוחנית של עם ישראל בכלל ושל כל יחיד ויחיד בפרט.
במהלך השיעור פנו שומעי השיעור בבקשה לתת מבט תורני ומקיף, על המציאות המטלטלת, בה חיים יושבי הארץ, מציאות פוליטית בטחונית וחברתית, שחווה טלטלות ושינויים ללא הרף.
בדבריו תיאר ראב"ד מרוקו את המציאות ההסטורית בארץ ואמר: היהודים שלטו בארץ ישראל בשתי תקופות, בזמן בית ראשון דוד ושלמה ובזמן בית שני ,עזרא הסופר שבזמנו כורש נתן לבנות את בית המקדש השני.
בשתי תקופות אלו גרעין ההתיישבות היה בירושלים ובהרי ירושלים לדוגמא: חברון, קרית ארבע וכו'. בתקופה זו הפלישתים קראו לאלוקי ישראל "אלוקי ההרים" בגלל מיקום מגוריהם של היהודים באותה תקופה.
בשני תקופות אלו שבט יהודה גר בירושלים ואילו ממלכת ישראל שאר שבטי ישראל דרו בגליל. הגמרא במסכת גיטין אומרת המביא גט מגליל ליהודה היה צריך לומר לפני נחתם פעמיים כי אלו נחשבו לשתי מדינות כל איזור מישור החוף היה ריק מיהודים. אולם בפעם השלישית ,עכשיו שבאו ועלו שוב לארץ ישראל הם בראש ובראשונה התיישבו בערים מרוחקות מירושלים (כגון: תל אביב, אשדוד וכדומה) ואת ההתישבות בירושלים השאירו לסוף.
זאת ועוד, כאשר נלחמו לכבוש את הארץ כבשו את ירושלים בסוף והדבר האחרון שכבשו בירושלים היה הר הבית דבר זה תמוה ביותר שלמרות המרחק הקצר של כ700 מטר מלכבוש את הר הבית וכמובן שהיתה יכולת לכבוש את הר הבית בשלב זה הוחלט למרות כל זאת לכבוש מקומות מרוחקים כמו אילת, חיפה וכדומה.
ירושלים שמעלתה גדולה ביותר, בו עמדו שני בתי מקדש שהוקרבו בהם קרבנות ובו התרחש עקידת יצחק על הר המוריה ישנה תמיהה מאוד גדולה על צורת הכבישה וההתיישבות בארץ ישראל בעליה האחרונה .
תמיהה זו ניתן ליישב כך, אנחנו אומרים דברים אלו בכאב וצער, ולכולנו יש צער על הנעשה בארץ ישראל והמצב הקיים בארה"ב שבה האנטישמיות גואה ולכל מקום שהולכים מרגישים שנאת ישראל .
אנחנו גרים באמריקה יותר מעשרים שנה ומעולם לא ראינו שנאת ישראל כמו שקיימת היום באמריקה. איננו מתיירים ברחובות אך אנו שומעים מאנשים שיושבים אצלינו, מאנשים בכירים וחשובים שמעידים עד כמה רמת השנאה כלפי היהודים גבוהה.
חלק מאותם אנשים מדברים איתנו במטרה לעזור לעם ישראל וחלקם מדברים ושנאת ישראל פורצת מהם ללא שליטה דבר שלא ראינו כמותו עשרים שנה.
בגרמניה לפני השואה האיומה ברגע שסטרו ליהודי ברחוב ללא סיבה רק בשל היותו יהודי הרבה יהודים קמו וברחו מגרמניה, כי זה מתחיל בסטירה ונגמר בשואה. וכך היה החכמים על סטירה בפניו של יהודי קמו וברחו אלו שנשארו קיוו שזהו מקרה חד פעמי ומכאן והלאה דברים ישתפרו ולצערינו זה התדרדר לשואה קשה ואיומה.
התחדשות ההתישבות בפעם השלישית בארץ ישראל קרתה כך כי הראשונים עלו לארץ ישראל ברובם לא היו חרדים וגם אם עלו הם לא התחברו לשאר העולים כי עליה זו לא באה מכוח התורה לצורך כיבוש ארץ ישראל כמו שהיה בימי בית ראשון ובית שני אלא זה היה כוח של מרד שאותם עולים יהודים רצו למרוד בכל ההשפלות והרדיפות והביזיונות שעברו בארצות אירופה (פולין גרמניה הונגריה) בעליות הללו עלו יותר אשכנזים מארצות אירופה השונות אך ספרדים ממרוקו עירק וכדומה עלו בשלב מאוחר יותר.
אותם עולים שהחלו לעלות לארץ ישראל מרדו בהכל זאת היתה תנועת מרד גדולה. וידוע שכאשר יש תנועת מרד הם אינם מורדים בדבר אחד אלא מורדים בהכל.
אותה תנועת מרד שהחלה בקום המדינה ממשיכה עד ימינו אנו למרוד למרות שקמה המדינה ויש בה הכל תנועת מרד זו מורדת בתורה ובכל דבר. מהסיבה שרצו להיות ככל העמים לצורך מסחר, הם בנו את רוב המדינה בקרבת ים כי הים מסמל שכולם דומים .
הרצון היה בעליה האחרונה להתרחק מירושלים וממה שהיה פעם (שני בתי המקדש שעמדו בעבר בירושלים) לבנות דבר חדש.
בגרמניה בעבר היו כשניים עשר עיתונים מתוכם תישעה עיתונים של יהודים, הגרמנים התרעמו וחשבו לעצמם אנחנו גרמנים מדוע היהודים מכניסים את דעותיהם לעיתונים שלנו.
כאשר היה אדם בשם מנדלסון שהיה יהודי שהתנצר והוא היה משורר גדול בגרמניה.
היטלר ומקורביו התרעמו מדוע מנדלסון כותב לנו שירים אנו מעוניינים בשירים גרמנים עם גאווה לא שירים יהודים עם עצבות ונמיכות קומה . כאשר יהודי שומר על עצמו ביראת שמים תורה ומצוות לא נטפלים אליו הגם שקרה שסטרו לאדם דתי אך אותה שנאת ישראל לא תבוא על אותו אדם.
דרכה של התורה היא איננה מרד אלא דרך של חכמה ונחת ואם אדם דבק בתורה וביראת שמים אז הוא יראה הרבה פחות דברים שהם נגד התורה.
