"איגרת מהרבי! איגרת מהרבי!"
לייבי בן השמונה קיפץ וריקד מהתרגשות, בעודו מתקרב אל אביו ובידו מעטפה מלבנית.
ר' משולם השתאה מאוד. האמנם? רבו הקדוש הרה"ק רבי ישעי'לה מקרעסטיר שלח איגרת אליו? למונקאטש?!
נטל ר' משולם את האיגרת מיד לייבי הצוהל, פתח אותה בעדינות וראה מעטפה סגורה נוספת בתוכה. בין שתי המעטפות היה פתק קטן בכתב ידו וחתימת יד קודשו של הרה"ק רבי ישעי'לה מקרעסטיר.
"בכל לשון של בקשה", מבקש רבי ישעי'לה מחסידו הנאמן, "בעת שיגיע אליכם איציק'ל מכפר פלוני, נא למסור לו את המעטפה הסגורה המצורפת בזאת".
הימים היו ימי חורף כבדים, כחודשיים לפני חג הפסח. ר' משולם כבש את תהייתו בלבו והניח את המכתב מעל ארון הספרים בביתו. ישכב שם המכתב עד שיגיע איציק'ל, ואז יימסר לתעודתו.
בינתיים המשיכו החיים כרגיל בביתו של ר' משולם. דבר האיגרת מאת הרבי – נשכח לעת עתה.
• • •
מעט יותר מחודש חלף, ימי הפורים הסתיימו להם זה עתה, ובבתי ישראל החלו כבר לנקות לכבוד חג הפסח. ר' משולם ממונקאטש אף הוא יהודי כשר שבביתו מנקים את החמץ היטב. הוא עצמו מפשיל שרוולים ומשתדל להקל על רעייתו בכל מה שאפשר בניקיונות שיודע הוא לבצע.
נטל ר' משולם את הסולם הכבד ופנה אל עבר ארון הספרים, טיפס על השליבה העליונה בסולם והחל מנקה את המדף העליון של הספרייה.
בין רגע נתקלו אצבעותיו במעטפה הקשיחה, ובאחת נזכר ר' משולם שטרם הגיע הנה אורח ושמו איציק'ל.
יצרו של ר' משולם תקפו והוא החליט לפתוח את המעטפה ולראות מה כותב רבו הקדוש מקרעסטיר ליהודי העלום.
"איציק'ל היקר, לבי הומה לראותך".
"למען השם", כותב הרבי מקרעסטיר, "אני מזהיר אותך שתבוא להתאכסן אצלי בפסח ולא תלך להתארח אצל שום אדם אחר. אתה יקר לי מאוד, ואני חושב עליך רבות".
"הזמנתי במיוחד עבורך כמות הגונה של משקה מהסוג המשובח שאתה אוהב", וכאן פירט רבי ישעי'לה מקרעסטיר את שם המשקה האלכוהולי המשובח, "כשר לפסח למהדרין. מבטיחך אני שיהיה לך כאן כל צורכך בשפע. אל יחסר המזג".
"המצפה לראותך בצל קורתי בימי הפסח", מקום החותם…
ר' משולם עמד המום!
ברור היה לו שיש כאן מכתב שסודות טמירים גנוזים בתוכו.
אין כל ספק בדבר שהרבי הקדוש לא יכתוב מכתב חברי כל כך ויפרט משקה אלכוהולי בלי סיבה. בהכרח שיש כאן סוד מכבשונו של עולם והמכתב כתוב בשפת רמזים קדושה ומיוחדת.
עתה כבר לא יכול ר' משולם לחכות לבואו של ר' איציק'ל. ברי היה לו שאם הרבי מקרעסטיר מזהיר אותו להתארח רק אצלו בפסח – בר מעלה הוא האיש. בלא ספק יגיע בימים הקרובים אל ביתו של ר' משולם.
אולם למרות ציפיתו של החסיד ממונקאטש, חלפו כשלושה שבועות ולר' איציק'ל אין כל זכר.
ההכנות לפסח, על הניקיונות והכנת המאכלים שבימים ההם נעשתה מא' עד ת' בלי לקנות כמעט שום דבר מוכן, ארכו זמן וגזלו משאבים רבים.
שוב נשכח המכתב הקדוש מלבו של ר' משולם…
• • •
"האם הגיע עבורי מכתב מרבי ישעי'לה?"
השאלה שהגיעה בהפתעה מאחוריו, הקפיצה את ר' משולם בבעתה. הוא הביט לאחוריו וראה יהודי שנראה מגושם מאוד, בידו בקבוק 'משקה' והוא מביט בו בעיניים מצפות.
באחת צף המכתב המסתורי בתודעתו של ר' משולם והוא שאל בלהיטות: "מה שם כבודו?"
"כבודו? חחחחח", איציק'ל אחז בבטנו והתגלגל מצחוק בטוב לב. "תמצא לך בדיחות יותר טובות, ר' יהודי. לא כבודו ולא בן כבודו. איציק'ל, זה שמי".
"אוהו, שלום עליכם", בלע ר' משולם את סגנון הדיבור הבוטה בלי להראות מאומה כלפי חוץ. "חיכיתי לך הרבה זמן. המכתב של הרבי הקדוש שוכן פה וממתין לך. אלך ליטול ידיים ואביא לך אותו.
"האם נזכה שתתארח אצלנו לארוחה הגונה ולינת לילה?"
"למה לא?" המהם איציק'ל בשביעות רצון.
לאחר דקות ספורות נח המכתב בידיו של איציק'ל. היהודי העגלגל התברר כיודע קרוא וכתוב למרות מראהו המרושל ושפתו ההמונית. הוא הביט בכתוב כשני רגעים ואז לקח בהפתעה לגימה הגונה מבקבוק ה'משקה' שלו, ושיהק קלות.
"הרבי זוכר אותי!" החל איציק'ל לרקוד בחצר הבית כילד משולהב. "הרבי זוכר אותי!"
ר' משולם הביט המום ביהודי המבוגר שקופץ מולו מעלה ומטה, בידו האחת המכתב, בידו השנייה בקבוק 'משקה' ממנו הוא לוגם כמויות אלכוהול הגונות, פיו מלא שירה ועיניו זורחות כשמש בעיצומו של קיץ. "הרבי זוכר אותי!"
עתה לא היה שום ספק בלבו של ר' משולם: היהודי שלפניו – שנראה ומתנהג כמו שיכור – צדיק שמסתיר את דרכיו והנהגותיו.
מרגע זה ואילך נהג ר' משולם באורחו כבוד גדול. השתדל להשביע כל משאלה שלו, וצפה בעיניים מצועפות כיצד מביט איציק'ל מדי פעם במכתב ששלח הרבי מקרעסטיר ומתענג על כל אות בו. לבטח ראה שם נסתרות שהרבי הקדוש מצא לנכון לשתף אותו בהם.
למחרת ליווה ר' משולם את איציק'ל אל הדרך המובילה לקרעסטיר. אף צייד אותו בצידה הגונה לדרך הכוללת מיני מאפה ושני בקבוקי 'משקה'. בוודאי סודות טמירים יש לו לצדיק זה בשתיית השֵׁכָר שלו…
• • •
ימי הפסח חלפו ור' משולם התכונן בהכנה דרבה לנסוע לקרעסטיר, אל רבו, ר' ישעי'לה.
לאחר מספר ימי הכנה, עלה ר' משולם על העגלה ולבו ומוחו טרודים כל הדרך בחידת הצדיק הנסתר שביקר אצלו לפני פסח. לאחר לבטים רבים גמר ר' משולם אומר לשאול את רבו לפשר החידה המסתורית.
אפשר שלא יסכים הרבי לענות לו, ומי יבוא להרהר אחר המלך. אבל לנסות – הוא מוכרח!
כאשר נכנס ר' משולם אל הקודש פנימה, הגיש קוויטל ופדיון נפש הגון לפני ר' ישעי'לה. לאחר שקיבל שלום והתברך, לא אצר עוד ר' משולם כוח ושאלתו נורתה מפיו.
רבי ישעי'לה – הצדיק טוב הלב שכל ימיו דאג להאכיל יהודים ולהשקותם ולדאוג שיהיה להם טוב – אפילו לא חשב שיש כאן סיפור מיוחד. הוא דיבר בפשטות וחשף צוהר מרטיט לגדלותו של יהודי שראשו מגיע השמימה, אך זוכר הוא את כל אותם יהודים המשוטטים במקומות הנמוכים על פני האדמה…
"לא צדיק הוא איציק'ל, בטח ובטח שאינו נמנה על הלמ"ד ווא"וניקים… אפשר אפילו ההפך", הסביר רבי ישעי'לה את פשר המכתב המוזר, "אולם להוט הוא אחר הטיפה המרה וזה אושרו היחיד בחיים".
"חששתי מאוד שכאשר יגיעו ימי הפסח ולא יהיה לו לאיציק'ל די סיפוקו בשתיית משקה כשר לפסח, ילך כמשוגע שאינו שולט על מעשיו לבית מרזח כלשהו ובו ירכוש יי"ש, שמא אף ייכשל באיסור חמץ בפסח".
"מאחר שידעתי מאיציק'ל עצמו – ששח לי באמצע החורף – שהוא מכיר את כתובת ביתך במונקאטש, פעלתי אצלו שיעשה כל מאמץ להגיע אליך לפני ימי הפסח, שם יחכה לו מכתב מיוחד ממני ומבטיח אני לו שהדבר ישתלם לו".
הרבי הקדוש מקרעסטיר עשה הפוגה קלה בדבריו, ור' משולם האזין כשבשרו חידודין חידודין מהתרגשות, עד היכן דואג הרבי לכל יהודי.
"כאשר הוא קיבל את המכתב ממך וראה שאכן אני זוכר היטב את סוג המשקה האהוב עליו, וכי הוא יוכל לשהות פה בפסח ולא יחסר לו מאומה – עלצה נפשו של היהודי הבודד שאין לו בעולמו כי אם את המשקה שמסייע לו להשקיט מעט את הימים הרעים והקשים שסבל כל ימיו, ומעניק לו שעה של קורת רוח בעולם הזה עד שמתעייף הוא ונרדם. וחוזר חלילה.
"הוא הגיע הנה וחגג את הפסח בלי שום חשש איסור חמץ, בסייעתא דשמיא. במכתב שראית לא היו שום רזין דרזין", חתם רבי ישעי'לה את סיפור המכתב הפלאי במוטו שליווה אותו בכל ימי חייו והפך לאחרונה שוב למשפט השגור בפי כל: "רק סוד אחד – לשובע ולא לרזון" – – –
