אחרי שבוע די משעמם פוליטית, קמנו אתמול להצעת החוק המאתגרת של האופוזיציונר בצלאל סמוטריץ', שביקש להביא להצבעת המליאה הצעת חוק להקמת וועדה לביקורת על שופטים הפועלים בניגוד עניינים. מצד אחד מדובר בחוק סופר סופר ימני. מצד שני, זה יכול להביא לקריסת הממשלה בשל פרישתה הצפויה של כחול לבן.
בליכוד לא ידעו כיצד לאכול את התבשיל שרקח להם סמוטריץ' ובכירי המפלגה החלו בדיונים מרתוניים בשאלה כיצד לנהוג במליאה אל מול הצעת החוק שבימים כתיקונם מופיעה במצע הליכוד בבחירות, אלא שבעיתוי הנוכחי ובנסיבות שהתהוו להן, הפכה בן רגע לפצצה פוליטית מתקתקת.
הרעיונות שהועלו במרתון הישיבות היו ענייניות, הענקת חופש הצבעה לחברי הכנסת בליכוד או הצבעת נגד. אלא שלבסוף הלחץ של 'ימינה' גבר, נתניהו נכנע והודיע על תמיכה בחוק. אממה… המפלגות החרדיות די התלבטו באשר לאופי הצבעתם, שכן תמיכה בהצעת החוק המתריסה של סמוטריץ' עלולה לעלות בהמשך בתגובות נגד מצד כחול לבן שיבקשו לאתגר גם הם את הליכוד ואת השותפים החרדים באמצעות הצעות חוק בנושאי דת, כאלו המעוגנות במצע 'כחול לבן' בבחירות לכנסת.
דילמת הח"כים החרדים הייתה גדולה. מצד אחד ריסון בתי המשפט בנושאי דת הנו דבר מבורך ומתבקש, אבל השכפ"ץ שהעניקה להם כחול לבן וחוסר הרצון להסתכסך איתה, הותיר את שאלת ההשלכות תלויה באוויר.
היה זה ח"כ אייכלר שקפץ כנחשון למים והודיע על תמיכה בחוק. כשבליכוד הבינו שהם מחויבים לתמוך בחוק, הם החליטו לחייב גם את החרדים לתמוך. השר דרעי שחוסר הרצון שלו להסתכסך עם כחול לבן ניכר מתחילת הקדנציה, נזעק על אתר, וסיכם עם נתניהו על נטרול החוק בחיי חיותו. מה גם, שלנתניהו אין חשק לספק לסמוטריץ' את הדיבידנדים מאישור החוק, לא פחות מרצונו להימנע מסבב בחירות נוסף.
המפלגה האחות, יהדות התורה, שפחד בג"צ מאיים עליה יותר, החליטה לאפשר חופש הצבעה, במסגרתו יוכלו להצביע כולם בעד החוק של סמוטריץ׳.
לאחר שכצפוי, החוק נפל, אמר לי גורם בימינה, כי "נתניהו כל כך מפחד מכחול לבן, שהם שולטים לו על כל העסק גם כשגנץ נמצא בבידוד, אפילו הצל מאיים עליו". לדבריו, "החוק הזה הוא אחד מהחוקים החשובים, אבל פה גילינו את הפרצוף האמיתי של ליברמן, כמה פייק ימין הוא".
לא מעט השערות הועלו בשאלת נסיבות החלטתו של ליברמן להתנגד לחוק. הרי נתניהו לא אוהב להשאיר דברים פתוחים, ומה היה עושה לו ליברמן כן היה תומך בחוק? הרי זה היה עובר. האם קיים ציר שקט בין הליכוד לישראל ביתנו, או שמא מדובר בכלל בציר דרעי-ליברמן. לפי הגורם בימינה: "אין לנו מושג האם קיים ציר שכזה, אבל באמת מליברמן ציפינו לאחרת".
גל שני של הסתה
השבוע, עוד לפני תחילתן של ההגבלות המחמירות בשל הגל השני של הקורונה, הופצו שמועות בעד סגירת היכלי הישיבות. בתגובה לכך פנה ח"כ גפני לנתניהו והתריע, כי במידה והישיבות תסגרנה, הוא יעלה לגדולי ישראל וימליץ בפניהם לפרוש מהקואליציה.
הטענה של ח"כ גפני מוצדקת ביותר, הרי עצם הצדקת קיומם של הח"כים החרדים, נועדה לדאוג לבחורי הישיבות, ובעוד לפי נתוני המל"ל הישיבות שאכן הקפידו ע"פ מתווה הקפסולות לא החמירו את מצב ההדבקה, למה להפיל את זה מיידית על החרדים?.
הכותרת למחרת, לפיה נתניהו נכנע לגפני, הקפיצה את ח"כי הפופוליזיציה שתקפו את נתניהו. רגע חברים… לפני שתקפתם את גפני/נתניהו בדקתם מול המל"ל את הנתונים?.
זה לא הסתיים שם. משהוכרז על סגר בעיר החרדית ביתר עילית, בד בבד לתקיפה האכזרית יממה לפני כן בירושלים, עת עצר שוטר ילדה חרדית ב'עוון' אי עטיית מסיכה בעת שתיית ברד, הלך וגבר הזעם במרשתת נגד הח"כים החרדים, שמצביעיהם ראו בשתיקתם כמי שאינם עושים את מלאכתם.
האצבע המאשימה כלפי הח"כים החרדים, הציפה מחדש את הדיון בשאלת תפקידם של הח"כים החרדים. האם הם נבחרו לשרת את כלל הציבור במסגרת תפקידם, כל אחד ומינויו, או שמא תפקידם לייצג את החרדים, ורק אותם, ובכל נושא הקשור אליהם – מבלי לנהל דיונים מקצועיים וענייניים.
קורונת הריבונות
בשבוע שעבר הייתה זו גאוותי. הצלחתי לסגור טור בלי להזכיר את המילה ריבונות (טוב, לא ממש. פעם אחת בשורה האחרונה). אך ככל שחולפים הימים והנושא נשכח ונעלם מסדר היום, עולות וצפות גם השאלות.
נושא החלת הריבונות פתח מהדורות, כמעט פירק את הממשלה, רכבו על זה בכל מערכת הבחירות ופתאום דממה.
מה קרה שלפתע נדמו קולות הטרקטורים, האם מדובר במסמוס הריבונות בחסות הקורונה, או שמא הפוך, נתניהו מעדיף בחסות הקורונה להשתיק את מתנגדי התכנית? גורם בליכוד טען השבוע באזני, כי "הריבונות עדיין על השולחן. מטפלים בנושא, מתקרבים אליו וזה מטופל מול האמריקאים".
כל שנותר הוא לזכור את הפתגם של רה"מ החליפי המבודד, מר בנימין גנץ, כי ה-1 ביולי אינו יום קדוש. אחרי שכל הימין נזעק נגדו, התברר שהוא דווקא צדק.
