שר החוץ יאיר לפיד נאם היום בכינוס של אוניברסיטת ריכמן בנושא הטרור: "מדינת ישראל צריכה לענות לעצמה על השאלה: מה אנחנו רוצים לעשות עם עזה? מאז שישראל עזבה את רצועת עזה ב-2005 היא נקלעת שוב ושוב לסבבי אלימות שגורמים סבל ונזק לתושבי המדינה ולכלכלה".
"המדיניות שבה נקטה ישראל עד כה לא שינתה מהותית את המצב. הסגרים לא עצרו את ההברחות וייצור הנשק. רק הלילה תקפנו ברצועה אחרי שיגור רקטה, התושבים שוב ירדו למקלטים. אנחנו צריכים לשנות כיוון. מה עלינו לעשות? התשובה הקצרה היא שעלינו ללכת למהלך רב שנתי, גדול, של כלכלה תמורת בטחון. זוהי גירסה ריאליסטית יותר של מה שקראו בעבר "שיקום תמורת פירוז".
"מטרתו של מהלך כזה היא לייצר יציבות משני צידי הגבול. בטחונית, אזרחית, כלכלית ומדינית. הקהילה הבינלאומית ותושבי עזה צריכים לדעת שהטרור החמאסי הוא המחסום בינם לבין חיים נורמליים. בנוסף – מהלך כזה יאפשר לישראל לרכז משאבים ותשומות במאבק האמיתי – מול תוכנית הגרעין האיראנית, ומול הנסיון האיראני להפוך למעצמה איזורית באמצעות הפצת טרור ואלימות".
"למרבה הפלא, הצעה רצינית לכלכלה תמורת בטחון בעזה מעולם לא הונחה על השולחן. בוודאי שלא באופן רשמי ומתוך ראייה כוללת של הסוגיה הפלשתינית. לא מעט מומחים יגידו לכם שאין למהלך כזה התכנות. התשובה היא: לא ניסינו. מזה זמן רב שתי החלופות היחידות שנמצאות על השולחן הן כיבוש עזה, או המשך של סבבי לחימה בלתי נגמרים".
"אלו שתי חלופות גרועות. כיבוש עזה מנוגד לאינטרס הלאומי שלנו. אין לנו מה לחפש שם. סבבי הלחימה שוחקים את צה״ל, את הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל, ואת חוסנה ולכידותה של החברה הישראלית. זוהי אינה מציאות שאנחנו יכולים לקבל. חובתה של ממשלת ישראל היא לבוא לאזרחיה ולהגיד להם שהפכנו כל אבן בנסיון להתמודד עם שאלת עזה".
"ייאמר מיד: זו אינה הצעה לקיום משא ומתן עם החמאס. ישראל אינה מדברת עם ארגוני טרור שמעוניינים להשמיד אותה. מבחינת ישראל הגוף המייצג של הפלשתינים הוא לא החמאס אלא הרשות הפלשתינית. ישראל לא תחלק פרסים לארגון טרור רדיקלי ותחליש את הרשות שעובדת מולנו באופן סדיר".
"קידומה של נוסחת כלכלה תמורת בטחון, ייאלץ את החמאס להסביר לתושבי עזה למה הם חיים בתנאים של עוני ומחסור ואלימות ואבטלה גבוהה. בלי תקווה. צריך להגיד לעזתים בכל דרך ומעל כל במה – החמאס מוביל אתכם לאבדון. אף אחד לא יבוא להשקיע כסף אמיתי ואף אחד לא ינסה לבנות כלכלה במקום שממנו החמאס יורה ואותו ישראל מפציצה על בסיס קבוע".
"הגיע הזמן להעביר את הלחץ אל החמאס. לגרום לתושבי עזה ללחוץ על החמאס, מפני שהם מבינים מה הם מפסידים מהטרור המתמשך ומבינים מה יש להם להרוויח אם הוא יפסק. כיום מתקיים המצב האבסורדי שארגון טרור איסלאמי ואנטישמי תוקף אזרחים ישראלים, והעולם מאשים את ישראל. תמיד יהיו שונאי ישראל שיאשימו אותנו בכל, אבל הצעה פוזיטיבית תשפר את המצב".
"במקום שהחמאס יקדם את האינטרסים שלו כארגון טרור רדיקלי על חשבון תושבי עזה – אנחנו נציג תוכנית איך לשפר את תנאי החיים בעזה אם החמאס יפסיק להתנהל כארגון טרור רדיקלי. זה כמובן תהליך ארוך. הוא לא ימדד בחודשים אלא בשנים. חובת ההוכחה על הצד השני. אם תושבי עזה חפצי חיים, הם יצטרכו לדרוש מהחמאס לשמור על השקט כל עוד מתקיים תהליך של בניה ושיקום".
"שלא תהיה טעות, ישראל אינה מבקשת מאף אחד לשמור על בטחון אזרחיה. רק ישראל מספקת בטחון לישראל. רק אנחנו אחראים בפני אזרחי העוטף. דווקא בגלל זה, הגיע הזמן ליזום מהלך מול עזה. עוצמתו של צה"ל מאפשרת לנו חופש פעולה בעזה, אבל עוצמתו מאפשרת לנו גם חופש פעולה מדיני. עמדת הכוח מאפשרת לנו ליזום מהלכים חיוביים במקום לשבת ולחכות לסבב הבא".
"ישראל לא תוותר כמובן אפילו לרגע אחד על מאמציה בתחום השבויים והנעדרים. השבת הבנים צריכה להיות חלק מכל מהלך של בטחון תמורת כלכלה".
ההצעה הראשונית שגיבשנו במשרד החוץ מדברת על שני שלבים בהסדרה:
בשלב הראשון: "שיקום הומניטרי משודרג של עזה, בתמורה למאבק מתואם בהתעצמות הצבאית של החמאס. שיקום כזה יכלול טיפול בצרכי החיים הבסיסיים ביותר. עזה תקבל שיקום של מערכת החשמל, חיבור לגז, בניית מתקני התפלת מים, שיפור משמעותי של שירותי הבריאות ושיקום תשתיות מגורים ותחבורה. בתמורה יתחייב החמאס לשקט ארוך טווח".
"הקהילה הבינלאומית תפעיל מנופים על החמאס כדי לסייע במאמץ למנוע את התעצמותו. היא תפעל להדק את הפיקוח על ההברחות, ויוקם מנגנון פיקוח כלכלי שימנע הסטת משאבים להתעצמות החמאס. בלי מנגנוני פיקוח כאלה, אנחנו לא נסכים ומדינות העולם לא יסכימו להשקיע בעזה את הכספים הנדרשים. לאיש בעולם אין אינטרס להשקיע ולהקים תשתיות במקום שבו עלול להתחיל בכל רגע סבב לחימה נוסף".
"ישראל לא תסכים להשקיע בשיפור התנאים בשטח שממנו מאיימים על אזרחיה. במיוחד אם זה מחזק את החמאס במקום לגבות ממנו מחיר. זו הסיבה שתהליך השיקום ההומניטרי יוגדר מראש ב״אבני דרך״ שלכל אחת מהן יוקצה זמן קבוע. כל הפרה מצד החמאס תעצור את התהליך או תחזיר אותו אחורה".
"המחוייבות הראשונה שלנו כממשלה היא לבטחון אזרחי ישראל. אנחנו נחושים לפעול בעוצמה נגד כל פעולת טרור גדולה כקטנה המגיעה מעזה, ולגבות מחיר כבד מכל מי שייזום פעולה כזו. הנוסחה הבטחונית לאורך כל השלב הראשון פשוטה, ראש הממשלה בנט כבר הסביר אותה: תמורת שקט, אנחנו מוכנים לתת יותר מבעבר. אם יופר השקט, החמאס והארגונים צריכים לדעת שהתגובה תהיה קשה יותר מבעבר".
"גם אם הטרור ייפסק במהלך השלב הראשון כולו ישראל תמשיך להחזיק את ה"שאלטר" על אספקת החשמל והמים. רק מול שקט ארוך טווח נוכל לאפשר לרצועת עזה עצמאות אנרגטית מלאה. הרשות הפלשתינית תהיה חלק מן המהלך. היא תחזור להיות הגוף המפעיל של המעברים. תיבחן אפשרות לפתיחה מחדש של מעבר קרני. מצרים תמשיך להחזיק במעבר רפיח".
"ראוי להדגיש את חשיבותה המכרעת של מצרים למהלך כולו. זה לא יקרה בלי סיוע ומעורבות של השותף המצרי, ובלי היכולות שלהם לקיים דיאלוג עם כל הצדדים. אם השלב הראשון של תהליך השיקום יוגדר כהצלחה, אפשר ללכת לשלב השני, שבו כבר תהיה מעורבת הרשות הפלשתינית כגוף ביצוע ופיקוח מרכזי והוא יעוגן בהחלטת מועצת הבטחון".
בשלב השני: "תונח תוכנית מסודרת של כלכלה תמורת בטחון, שתבהיר איך יכול להיראות העתיד של עזה אם החמאס יקבל את תנאי הקוורטט. במצב עניינים כזה הכלכלה העזתית תשתנה מן היסוד, החיים בעזה ישתנו מן היסוד. תושבי עזה וחברי הקהיליה הבינלאומית יקבלו תוכנית מעשית ומקיפה שתבהיר איך ייראו החיים בעזה אם וכאשר ההתעצמות תיעצר, השקט ישמר, ותופעל נוסחת כלכלה תמורת בטחון".
"במסגרת השלב השני יקודם פרוייקט האי המלאכותי מול חופי עזה, שיאפשר בניית נמל ימי. יקודם פרוייקט תחבורתי לחיבור בין רצועת עזה לגדה. יקודמו השקעות בינלאומיות בתוך הרצועה ופרוייקטים כלכליים משותפים לישראל, מצרים והרשות הפלשתינית. יוקמו אזורי תעשיה ותעסוקה גדולים בצמוד למעבר ארז".
"מי שירכז את ההשקעות היא ועידת התורמות, הכוללת את האיחוד האירופי וארצות הברית, וכן את קרן המטבע העולמית והבנק העולמי. אליהן יצורפו מדינות המפרץ ובראשן איחוד האמירויות. במסגרת השלב השני הרשות הפלשתינית תהפוך להיות הגורם המרכזי שיעבוד מולנו על קידום הפרוייקטים השונים. הרשות תקבל לידיה את הניהול הכלכלי והאזרחי של הרצועה".
"ההצעה המובאת כאן לא מתייחסת לפתרון שתי המדינות, אבל עמדתי בנושא ידועה: ישראל צריכה לפעול לחיזוק הרשות הפלשתינית, ולנהל איתה משא ומתן שמטרתו היפרדות לשתי מדינות. התנאים הפוליטיים – גם בישראל וגם ברשות הפלשתינית – לא מאפשרים התקדמות בציר המדיני בעת הנוכחית, אבל בעזה אנחנו יכולים וצריכים לפעול כבר עכשיו".
"בקונטקסט רחב, אפשר לומר שהתנעה של תהליך הסדרה בעזה, תייצר תנאים נוחים יותר למשא ומתן מדיני בעתיד אם וכאשר יבשילו התנאים. ראינו בעבר שסבבי הלחימה בעזה פוגעים גם בסיכוי לחזור לשולחן המו"מ. הפתרון שאני מציע כאן הוא לא מושלם".
"היה לי חשוב להציג אופק אחר לפני שתהיה התלקחות נוספת, אבל בכל מקרה אין פתרונות מושלמים. הגיע הזמן להשתחרר מחשיבת סכום-אפס בטיפול ביחסים שלנו עם הפלשתינים. אני לא רואה שום Down side – שום חסרון מובנה – בהצעה כזו כל עוד כוונתנו רצינית. אם הנהגת החמאס בעזה תשמור על השקט, המציאות בעזה תשתנה באופן מהותי".
"אם סינוואר והניה ימשיכו לפעול נגד ישראל – אנחנו נדע, הקהילה הבינלאומית תדע, ובעיקר תושבי עזה יידעו, שהחמאס מסרב לשפר את החיים בעזה, מפני שהדבר היחיד שמעניין אותו זה להרוג יהודים. מהלך כזה יחזק את הלגיטימציה של ישראל באופן דרמטי. עם כל הכבוד לרומנטיקה של "עם לבדד ישכון", אנחנו חיים בעולם רשתי. איכות הקשרים הבינלאומיים שלנו היא מרכיב הכרחי בעוצמה הישראלית".
"הפלשתינים צריכים להחליט אם גם הם חלק מרשת הקידמה הגלובלית. גם בעזה וגם בגדה יש לפלשתינים הזדמנות להצטרף ליציבות, לשגשוג ולדו-קיום שמביאים למזרח התיכון הסכמי הנורמליזציה. תושבי עזה צריכים להחליט אם הם רוצים שיפור דרמטי בתנאי חייהם, או שהם רוצים להיות חלק מהכאוס, הקיצוניות והאלימות של האיסלאם הרדיקלי".
"לקראת סיום: הדברים שנאמרים כאן לא נאמרים בחלל ריק. ראש הממשלה בנט ושר הבטחון בני גנץ מכירים את העמדה ותומכים בעקרון העומד מאחוריה".
"ניהלתי שיחות הכנה רבות עם גורמים בעולם הערבי ובעולם המערבי, שבוחנים את הרעיון. עם שלטונות מצרים, ומנהיגים במדינות המפרץ, עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, שר החוץ הרוסי לברוב והאיחוד האירופי. עדיין יש עבודה לעשות, אנחנו עדיין על שולחן השרטוט, אבל אם תהיה להצעה הזו התכנות והסכמה רחבה, אציע לממשלה לאמץ אותה כעמדה רשמית ולצאת לדרך".
