"הציעו לי עסק נהדר", עמד אברך לפני הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב (יא בתמוז יום פטירתו), "לשכור אכסניה שעומדת בפרשת דרכים ולהתפרנס ממנה".
שוק הבהמות שהתקיים בעיר הנמצאת קילומטרים ספורים אחרי האכסניה, היה פוטנציאל נהדר לאכסניה להיות ציר מרכזי, היות וכל סוחרי הבקר והסוסים עברו באזור בדרכם לשוק ובחזור ממנו.
רק דבר אחד נצרך היה חסר במקום: באר מים להשקות את הבהמות הצמאות מן הדרך. בשל כך, נאלצו הסוחרים על בהמותיהם להקיף את הדרך בסיבוב ארוך דרך פונדק שבחצרו הייתה באר.
לאברך הייתה בקשה מרבו, שנודע בכוחו הגדול לפעול ישועות, וכונה על ידי צדיקי דורו 'שר בית הזוהר' בשל גדולתו בתורת הנסתר: הוא ישכור את האכסניה המנומנמת, יחפור בחצרה באר, והרבי מזידיטשוב יפעל עבורו שאכן ינבעו מים בחצר הבית…
נעתר הרבי לבקשתו והורה: "שכור את האכסניה, חפור באר בחצר לעומק אמות אחדות. בנה סביבה את מעקה האבן הנדרש ובוא אלי כאשר הכל יהיה מוכן".
כשחזר האברך שנית לזידיטשוב, נתן הרבי בידו פתקה שאותה יכניס אל תוך הבאר. על הפתקה נכתב פסוק מחומש בראשית: "ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים". הכניס האברך את הפתק פנימה והבאר החלה לנבוע מים חיים מתוקים וזכים.
לא עברו חודשים רבים וכל סוחרי הבהמות שמעו על הפונדק הנמצא על אם הדרך הקצרה שכעת גם מכיל באר מים. היזמות העסקית הוכיחה את עצמה והם הגיעו בהמוניהם אל היהודי, התאכסנו בפונדקו ושילמו במיטב כספם.
רק גוי אחד לא היה מרוצה. בעל הפונדק בדרך הארוכה שעד עתה התאכסנו אצלו כל סוחרי הבהמות. תוך שנה הוא איבד כמעט את כל לקוחותיו וקנאתו ביהודי בערה.
הלך הגוי אל פריץ הכפר שממנו שכר היהודי את האכסניה. הציע דמי חכירה כפולים מהיהודי והסית את הפריץ להעביר את החכירה אליו.
היהודי שנושל מפרנסתו רץ במהרה לזידיטשוב ושח את צרתו באוזני רבי יצחק אייזיק.
"קח את הפתקה הזו", הורה הרבי הקדוש שמסר לידו פתקה נוספת, עליה כתוב "וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סִתְמוּם פלשתים וימלאום עפר" – "והשלך אותה אל הבאר הנובעת בחצר".
סוחרי הבהמות לא חיכו זמן רב מדי שהתקלה תתוקן. ברגע שהבינו שאין מים בחצר הפונדק, עשו את דרכם לפונדק אחר בו היו מים, תוך שהם רוטנים על הארכת הדרך ומצרים על הפונדק הנפלא שעם החלפת בעליו התחלפה סגולתו.
פריץ הכפר הבין שעשה טעות בכך שהעביר את הפונדק מהיהודי לגוי. הוא קרא ליהודי, ביקש את סליחתו והציע לו להפעיל שוב את הפונדק במחיר הראשוני. אולם היהודי ענה שאינו מקבל שום החלטה בלי להיוועץ קודם ברבי מזידיטשוב.
הפעם העניק לו הרבי פתקה שלישית, עליה כתוב "ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".
שוב הושלכה פתקה אל הבאר, והמים חזרו לנבוע בשפע, כשהם מביאים יחד איתם פרנסה וברכה לשוכר היהודי, לבניו ולבני בניו, שנהנו במשך מספר דורות מברכתו של 'שר בית הזוהר'.
