"כבוד הרב אני מרגיש ממש לא נעים", התנצל יהודי לפני רב העיירה. "אני מבקש תיקון על חטא פעוט שעשיתי. ממש לא רציני". הרב הנהן בראשו, נכון לשמוע במה מדובר ולהורות ליהודי מה לעשות.
"לצערי הרב אכלתי לחם ולא בירכתי 'המוציא' לפני האכילה", פירט האיש את חטאו. הרב שאל בנחת "ומדוע לא בירכת 'המוציא' על האכילה, שמא שכחת?"
"פשוט לא ראיתי צורך לברך 'המוציא' אם לא נטלתי ידיים לפני כן", הייתה התשובה. הרב ניסה להבין: "ומדוע לא ליטול ידיים אם אתה אוכל לחם?"
"תראה כבוד הרב, הלחם הזה, איך לומר… הייתה בו בעיה קטנה. זה היה עם גבינה, וחשבתי שלא מתאים שעל לחם עם גבינה כדאי לברך המוציא וליטול ידיים".
גבותיו של הרב התקשתו בתמיהה: "לחם עם גבינה? מה הבעיה. מדוע לא נטלת ידיים ולא בירכת?…"
"כבודו חייב להבין", התגמגם היהודי. "היה זה בשר בחלב, כי מעל הגבינה היה נקניק. לכן היה נראה לי לא מתאים לברך על האוכל".
"בשר בחלב?!" הזדעזע הרב.
האיש התפתל באי-נוחות. "הבשר היה של 'דבר אחר', סברתי שאולי אם כבר אני אוכל חזיר, אולי לא משנה אם אני מורח גם מעט גבינה. לכן לא בירכתי 'המוציא'"…
פני הרב החווירו כסיד. "יהודי אוכל חזיר?! מה קרה לך?"
"האמת היא שהיה זה ביום הכיפורים", הסביר האיש. "רעבוני תקף והחלטתי לאכול כריך. התחשק לי בשר של 'דבר אחר', ואם כבר אז כבר. פשוט עירבתי בשר בחלב וכבר לא ראיתי טעם בנטילת ידיים וברכה".
הרב קם ממקומו בסערת רוח. "צא מביתי חוטא ופושע. לא דרך תשובה מבקש הינך. כי אם להתגאות בחטאיך".
לאחר פטירתה של שרה מבקש אברהם אבינו מעפרון החיתי שימכור לו את "מערת המכפלה… אשר בקצה שדהו". במערה זו – שמעלתה הרוחנית ידועה לנו היום בשל ארבעה זוגות קדושים הטמונים בה: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה – לא חפץ שום אדם. כולה הייתה עשויה טרשים וסלעים.
עפרון מצהיר ברוחב לב בלתי-מצוי לאברהם: "לוּ אדוני שמעני, השדה נתתי לך, והמערה אשר בו לך נתתיה". לא רק שלא אגבה תשלום עבור המערה, אלא אתן לך גם השדה שבקצהו היא מצויה בחינם!
אברהם מסרב ומבקש בנימוס רק את המערה ורוצה לשלם עבורה את המחיר הנקוב.
כאן משנה עפרון את הנימה ומציין מחיר אדיר עבור מערת קבורה: ארבע מאות שקל כסף. הון עתק ששווה פי כמה וכמה מערכם של המערה והשדה גם יחד.
חז"ל מגדירים את עפרון כאחד ש"אמר הרבה ואפילו מעט לא עשה". בשינוי קל מאותו יהודי שעליו סיפרנו בתחילה, שאמר שעשה מעט והתברר שחצה את כל הגבולות.
ולשם מה סיפרה לנו התורה כל זאת?
אומרים חז"ל במשנה: "אמור מעט ועשה הרבה". אל תתחייב על דברים שאין לך מושג כיצד לעמוד בהם. אם התחייבת למעט והצלחת לעשות הרבה – אשריך וטוב לך.
ובדרך אפשר נראה לומר: ייתכן שיש כאן ברכה, אם נשתדל להבטיח רק מה שאנו יכולים לעמוד בו ולקיימו, נזכה לסייעתא דשמיא שנספיק הרבה מעבר למתוכנן מלכתחילה.
