"אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב" (כב, יח)
"למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים" (רש"י).
יש להבין: מדוע הדגיש רש"י שבלעם "מחמד ממון אחרים"? הרי גם אם סתם היה מתאווה לממון רב היה זה טעם לפגם.
בספר 'תולדות ישראל' דייק מלשון הפסוק שאמר בלעם "אם ייתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב". 'ביתו', ולא 'מלוא בית'. מכאן שלא רק שלא ריסן בלעם את התשוקה האנושית לכסף ללא גבול, אלא אף לא הסתפק בכך שיהיה לו כסף כמה שהוא רוצה. תמיד לטש בלעם עיניים לאחרים. אם יש להם – הוא אינו מסוגל ליהנות ממה שיש לו. "מחמד ממון אחרים"…
"ויפתח השם את פי האתון" (כב, כח)
בטעמו של נס זה שפתח השם את פי האתון לדבר, מביא בספר 'על התורה' רעיון נפלא:
אומות העולם רצו לברר אצל מדיין מה כוחו של משה, מנהיגם של ישראל. כאשר אמרו להם המדיינים 'אין כוחו אלא בפיו', ביקשו אומות העולם להביא כנגד משה אדם שכוחו בפיו – בלעם.
הראה להם הקדוש ברוך הוא מה הם פספסו: אם בסגולת כוח הפה מדובר, גם אתון יכולה לדבר. לא סתם לדבר, אפילו לנאום נאום חוצב להבות…
לא הפה וכוח הדיבור – או הקללה או הברכה – הם הסיפור. העיקר הוא הקדושה של בעל הפה. אם אינו קדוש, הרי הוא כמו אתון…
"ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי" (כב, כט)
על דברי תרגום אונקלוס שתרגם את המילה 'התעללת' – 'חייכת', שהאתון צחקה על בלעם, הקשה הרה"ק רבי גרשון העניך מראדזין: היכן ראינו שהאתון צחקה על בלעם?!
מבאר הרה"ק מראדזין: רגע לפני כתוב שהאתון נלחצה אל הקיר כשהיא לוחצת את רגל בלעם אל הקיר. כתוצאה מכך היה בלעם נכה עד מותו. ואילו האתון מיתממת ושואלת "מה עשיתי לך?"
בוודאי שהיא צחקה עליו…
"הדבר אשר ישים אלוקים בפי אותו אדבר" (כב, לח)
בהמשך הפרשה (כג, יב) אמר בלעם: "את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר".
בטעם החילוק בין הלשונות, שפעם אמר "אותו אדבר" ופעם אמר "אותו אשמור לדבר", אמרו בדרך צחות:
יש מי שמכבדים אותו להגיד דרשה או לשאת דברים כאשר לא התכונן כלל לדבר. יהודי כזה ניגש לדבר ובפיו תפילה: "אשר ישים אלוקים בפי – אותו אדבר".
אולם יש מי שהכין את עצמו לשאת דברים, אולם בסופו של דבר לא כיבדו אותו לדבר. יהודי כזה מקיים בעצמו: "אשר ישים ה' בפי", את הדרשה שהכנתי ולא נשאתי, "אותו אשמור לדבר", בהזדמנות אחרת…
"מה טובו אוהליך יעקב" (כד, ה)
הגאון רבי עזריאל הילדסהיימר נלחם בגרמניה כנגד הרפורמים שניסו לקעקע את יסודות השולחן ערוך ומנהגי ישראל. באחת הפעמים ניסה אחד מראשי הרפורמים להקניט את רבי עזריאל, ושאלו: מפני מה ה'טמפל' שלנו מצוחצח ונקי ואילו בית הכנסת שלכם מלוכלך?
"אין כאן שום קושיה", השיב רבי עזריאל בחיוך רחב, "אצלכם מגיעים לבית הכנסת בשבתות ובחגים בלבד, אולם אצלנו בתי הכנסת פעילים רוב שעות היממה בכל ימות השנה"…
