שר הביטחון, בני גנץ, נאם הערב באירוע לזכרו של רוני דניאל ז"ל במלאות 30 לפטירתו, בתיאטרון גבעתיים. בין דבריו התייחס למאבק באיראן ואמר: "הפיכת איראן לגרעינית תוביל למירוץ חימוש אזורי שיסכן מדינות רבות ועשוי בעתיד גם לשים כלי נשק מתקדמים בידיים בלתי יציבות".
עוד אמר: "יש להניח שאם היה פה היום, רוני היה מרוצה מאמירתו של הנשיא ביידן, שאיראן לעולם לא תשיג נשק גרעיני, ושאם המהלכים הדיפלומטים יכשלו, נפנה לאפיקים אחרים. אמירה חשובה ביותר שיש בה מסר ברור, ומזכירה לנו שאיראן אינה בעיה ישראלית אלא קודם כל איום על המזרח התיכון והעולם כולו".
"בהקשר הזה, חשוב מאוד שהעולם כולו יתגייס למשימה לפני שיהיה מאוחר מדי, משום שהסכנה הגדולה היא שאיראן גרעינית לא רק תאיים על ישראל ותגביר את התוקפנות שלה באזור – אלא גם תוביל למירוץ חימוש אזורי שיסכן מדינות רבות, ועשוי בעתיד גם לשים כלי נשק מתקדמים בידיים בלתי יציבות, בלתי אחריות ובידי משטרים שנשלטים על ידי טרוריסטים".
גנץ התייחס לנושא משרתי הקבע והשיח בעניינם ואמר: "בימים כאלה, מבלי כמובן להיכנס לסוגיות עצמן, אני חושב מה היה אומר רוני בערב שישי על הסגנון של כמה מהמבקרים של אנשי הקבע. פעם אמר רוני: 'משרת זה אחד שהיום אומרים לו תעבור לבאר שבע. כאשר רוצים לתגבר רופאים מבאר שבע, מפצים את הרופא שעבר בחצי מיליון שקלים. משרת בצבא, אומרים לו אחרת'. כך היטיב להבין את המציאות שאותה לא רואים בטבלאות האקסל. גם אם יש מחלוקות, עלינו לנהל אותן באופן ענייני, תוך כבוד לערך השירות, ולחברה הישראלית כולה שלה אנו מחויבים. כבוד שכולם, גם אלו שיש להם ביקורת ראוי שיקפידו עליו".
בהמשך דבריו אמר גנץ: "יהודה עמיחי כתב שהדיבר ה-11 שלו הוא: 'אל תשתנה', כך סיפר פעם רוני בראיון. הדיבר ה- 12 שלו הוא יותר מאתגר: 'השתנה? תשתנה!'. תוציא את הראש מהחלון, תסתכל על המציאות בעיניים פקוחות ושיהיה לך את עוז הרוח להגיד שהאמיתות של אתמול הם השקרים של היום״.
"כזה היה רוני שהכרתי: איתן כסלע, מתעקש להשמיע את עמדתו בלי להתחשב בדעת הקהל – מה שלא מנע ממנו להיות אהוב הקהל. בעולם של מדיות וטכנולוגיות, רוני נשאר עם התה והלימון והספרים הישנים, נאמן לערכים שעליהם גדל, יודע להתאים את הפרשנות למציאות העכשווית".
"אני מבקש לעבור אתכם הערב בקצרה דרך כמה סיפורים ואמירות שישקפו בעיני את אישיותו ותרומתו של רוני לחברה הישראלית שאותה כל כך אהב, לצה"ל ולמשרתיו, ולביטחון ישראל. מבחינה ביטחונית אפשר לומר שרוני היה נץ שרואה למרחקים: הוא שנא טהרנים וחי את המזרח התיכון. כשהיה צריך, תמך בכניסה קרקעית לרצועת עזה, ודגל גם בטיפול תקיף בגרעין האיראני. 'המשימה העיקרית תהיה לא להוריד את האופציה הצבאית מהשולחן', כך נהג לומר".
"יש להניח שאם היה פה, היה מרוצה אולי מאמירתו של הנשיא ביידן, שאיראן לעולם לא תחזיק נשק גרעיני, ושאם המהלכים הדיפלומטים יכשלו, נפנה לאפיקים אחרים – כך הנשיא ביידן. אמירה שיש בה מסר ברור, ומזכירה לנו שאיראן אינה בעיה ישראלית בלבד, אלא קודם כל בעיה עולמית. היא מהווה איום על המזרח התיכון ועל העולם כולו".
"בהקשר הזה, חשוב מאוד לומר שחשוב שהעולם כולו יתגייס למשימה לפני שיהיה מאוחר מדי, משום שהסכנה הגדולה היא שאיראן גרעינית לא רק תאיים על ישראל ותגביר את התוקפנות שלה באזור – אלא גם תוביל למירוץ חימוש אזורי שיסכן מדינות רבות, ושעשוי בעתיד גם להביא לידי קיומם של כלי נשק מתקדמים בידיים בלתי יציבות, בידיים בלתי אחראיות ומשטרים טרוריסטיים. אבל צריך להגיד ביושר, בניגוד לתדמיתו, רוני שהכיר היטב את מחיר המלחמות, לא שש אלי קרב. 'לצאת להילחם זה כורח', אמר. 'זה בסוף או אתה או הוא', לנו אין שום לוקסוס להפסיד אף לא במלחמה אחת״.
"בימים האחרונים הזכירו לי מפגש שלי איתו ברמת הגולן, בזמן שמלחמת האזרחים בסוריה בראשיתה, ואנחנו פועלים לאורך הגבול ובמידה מסוימת גם מעבר לו. רוני התרגש אז מהסיוע שהתחלנו לתת לאזרחים ולפצועים הסורים, ובסיום הסיור, שלף סיגריה ואמר לי קצת בתחושה של גאווה: 'הרמטכ״ל, אתה יודע, היום ראינו באמת את צה״ל שלנו. ביד אחת מניפים חרב – הורגים, משבשים, מסכלים, וביד שניה מסייעים ליולדת ומספקים שקי קמח מקריית שמונה לכפרים הסורים'״.
"רוני היה לוחם ופטריוט שאהב את החיילים כולם, ודאג להם באופן אישי. בראיון לגלי צה״ל, אמר שאולי הקמט המפורסם במצחו הוא צער על אנשים שנהרגו. 'כל מי ששירת איתי או היה חייל שלי, יש לי מחויבות אליו עד יומי האחרון, גם כשהבן שלו מסתבך בצבא וזקוק לעזרה', רוני אהב את השטח, ובזכות זאת ידע להעביר לצופה את התחושות באופן אותנטי גם מהאולפן. אבל טרח תמיד להזכיר: 'אל תחשבו אפילו שדרך המסך מעבירים את חוויית המלחמה של מי שחיו בתוכה'".
"הוא היה מהראשונים להבחין בפערים ההולכים וגדלים בין המשרתים היום לבין אלה שבעבר: 'פעם החיים האזרחיים והשירות הצבאי היו אותו דבר פחות או יותר. היום הפער בין הנוחות בחיים האזרחיים לבין החיים הצבאיים עצום', אמר וצדק. בימים כאלה, מבלי כמובן להיכנס לסוגיות עצמן, אני חושב מה היה אומר רוני בערב שישי על הסגנון של כמה מהמבקרים של משרתי הקבע. פעם אמר רוני: 'משרת זה אחד שהיום אומרים לו תעבור לבאר שבע. כאשר רוצים לתגבר רופאים מבאר שבע, מפצים את הרופא שעבר בחצי מיליון שקלים. למשרת בצבא אומרים – פשוט תעבור'. כך היטיב להבין את המציאות שאותה לא רואים בטבלאות האקסל".
"היה לו כבוד גדול למשרתים כולם, כבוד לערך השירות גם לחברה הישראלית כולה, כבוד שלו אנו מחויבים ולמען חיזוקו אנו פועלים בימים אלו. כבוד שכולם, גם אלו שיש להם ביקורת, ראוי שיקפידו עליו. נוסף על כל אלה רוני היה קודם כל איש של אנשים, שדיבר למענם מדם ליבו, עד אשר נדם".
"במפגשנו האחרון, שבועות ספורים לפני מותו נכנס רוני כרוח סערה, עם הסנדלים וחולצה שאולי שמר מקורס מג"דים, ואמר לי: 'עזוב אותי רגע מנושאי ביטחון וצבא, בני – מה רוצים ממך?', כמו אח גדול, הוא דיבר בכעס על הדרך שבה מדברים עליי כאילו מישהו פגע בו אישית. ביקש שלא אפגע מ'החנטרישים'. וכבן להתיישבות העובדת, כמוני, שאל מה קורה עם החקלאות ואיך תטופל בממשלה החדשה. ובסוף הגענו כמובן ודיברנו על ביטחון. כי רוני, היה קודם בן אדם ורק אחר כך פרשן. עיתונאי שאכפת לו קודם כל מהמדינה ורק אחר כך מהסיפור הבא".
"תודה על הכל, רוני. אני כבר מתגעגע. כולנו מתגעגעים".
