"אשר ציווה ה' לאמור… וייקחו אליך פרה אדומה תמימה" (יט, ב)
חידוש מעניין מובא בספר 'מלוא העומר' למהרא"ל צינץ: לפי דרך הטבע, כך הוא מביא מהספרים הקדושים, לא שייך במציאות שתהיה פרה אדומה תמימה בלי שתי שערות שחורות. ממילא כל מציאותה של פרה כזו – היא נס גמור.
וכך הוא מבאר את הפסוק "זאת חוקת התורה אשר ציווה ה' לאמור", הקב"ה ציווה שתהיה כזו מציאות של "פרה אדומה תמימה"…
• • •
"זאת התורה אדם כי ימות באוהל" (יט, יד)
בימי נדודיו של הגה"ק רבי אריה לייב, בעל ה'שאגת אריה', היה לבוש קרעים, נודד מעיר לעיר במקלו ובתרמילו. תרמיל זה הכיל בתוכו בין היתר שקית גריסים, כף וקדרה, בשל כך שלא אבה לסמוך בענייני כשרות על מארחיו (בעיקר מחשש 'חדש') ובכל מקום ביקש שיבשלו לו בכליו מתבואתו.
כשנקלע ה'שאגת אריה' לברסלאו, בה כיהן הגה"ק רבי ישעיה פיק כמרא דאתרא, ניגש רבי אריה לייב למטבח הניח מול הרבנית את שקית הגריסים עם הכף והקערה וביקש בלא גינונים מיותרים שתבשל עבורו. הרבנית שלא רגילה הייתה לעניים מסוג זה, נכנסה לשאול את פי בעלה. רבי ישעיה ביקש ממנה למלאת את רצון האורח והזמינו להיכנס לחדרו.
עבר רבי אריה לייב דרך טרקליני פאר, שכן עשיר גדול היה רבי ישעיה, ומיד לאחר שהשיב לשאלותיו של רבי ישעיה מאין בא ולאן הוא הולך – שקעו שניהם במלחמתה של תורה. בתום הריתחא דאורייתא נשא רבי אריה לייב סביב מבט משתומם: "תמה אני", אמר לרבי ישעיה, "אתה חי ברווחה שכזו ואתה יודע תורה"…
• • •
"ייאסף אהרן אל עמיו" (כ, כד)
פטירתו של אהרן הכהן, כידוע, היא היחידה שמוזכרת בתורה בתאריך מדויק "ויעל אהרן… וימת שם בשנת הארבעים… בחודש החמישי באחד לחודש" (במדבר לג, לח).
מדוע דווקא אהרן זכה לכך?
מבאר הג"ר זלמן סורוצקין (יום פטירתו ט' בתמוז) בספרו 'אוזניים לתורה': כידוע מאז גזירת המרגלים בכל שנה בליל תשעה באב נכנסו ישראל לקברים מוכנים כשבכל שנה חמישה עשר אלף איש מתים. אילו הייתה התורה כותבת שאהרן נפטר בחודש אב בלי ציון היום בחודש, היה מקום לאינשי דלא מעלי לטעון: אהרן נפטר בשל גזירת מרגלים בליל ט' באב. לכן כתבה התורה: "באחד לחודש".
מעתה – ממשיך ה'אוזניים לתורה' ברעיון נפלא, למה שלימדונו רבותינו (מועד-קטן כח.) "מיתת צדיקים מכפרת" – כיון שנאמר "ויבכו אותו כל בית ישראל שלושים יום", נטל הקב"ה דמעות אלו [הקב"ה לוקח דמעות שבוכים על צדיקים ומניחן בבית גנזיו (שבת קה:)] ובהן כיפר בשנת הארבעים על חמישה עשר אלף איש האחרונים שנותרו מיוצאי מצרים והם לא מתו באותו לילה…
• • •
"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון" (כא, כז)
אדם שקנה משהו בהקפה ועבר זמן מסוים וקראו לו לבוא לעשות חשבון ולשלם והוא לא מגיע, זה מרמז על אחת מהשתיים: או שאין לו כסף, או שהוא רוצה להתחמק מתשלום…
אומר על כך ה'חפץ חיים': "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון", לפעמים צריך אדם לעשות חשבון ולראות היכן הוא עומד. אם אדם אינו נענה לקריאה זו – אין זה סימן טוב…
