ניגוד עניינים

ניגוד עניינים או ניגוד אינטרסים הוא מצב שבו אדם ממלא תפקיד, כאשר יש לו אינטרס נוסף, סותר, אשר עלול להשפיע על החלטותיו ולהוות שיקול זר. כאשר עובד ציבור פועל במצב של ניגוד עניינים, הדבר עלול לקיים את יסודות עבירת הפרת אמונים, או עבירת שוחד. לפי פסיקת בג"ץ הכוונה למצב בו יש לעובד ציבור שני עניינים במקביל: האחד הוא העניין הטבעי, הרצוי והראוי למלא היטב את תפקידו. מאידך העניין הנוסף הוא אישי, והוא עלול להשפיע על החלטותיו. בית המשפט העליון קבע כי "כאשר עובד הציבור נתון במצב של ניגוד עניינים, קיים חשש כי הוא יקח בחשבון, שעה שיפעיל את סמכותו, אף את האינטרס הנוגד… חשש זה בא הדין למנוע". השופט העליון חיים כהן כתב כי "ניגוד עניינים הוא המקרה הקלאסי של הפרת אמונים".

במשפט הפלילי התוצאה יכולה להיות הגשת כתב אישום, ואילו במשפט המנהלי התוצאה עלולה להיות ביטול החלטה, "באופן שאם הפעולה כבר בוצעה, ניתן לבטלה, ואם הפעולה טרם בוצעה, ניתן למנוע את ביצועה". כך למשל, ביטל פסק דין של השופטת הדס יהלום, את החלטת הוועדה הרפואית לעררים של הביטוח הלאומי, כאשר התברר שרופא המכהן בוועדה מצוי בניגוד עניינים, בהיותו גם יועץ לחברות ביטוח פרטיות.

בהליך משפטי או בוררות, ניגוד עניינים הוא מצב העלול לגרום למשוא פנים. כלל משוא הפנים, במקור, קובע לשופטים כי אל להם להפלות ואל להם לשפוט במצבים שבהם הם עלולים להפלות. הבעייתיות המרכזית בניגוד העניינים הוא שאין מדובר במצב שהוא שלעצמו מהווה בהכרח שחיתות, אולם, ניגוד עניינים עלול להביא למשוא פנים ולשחיתות ולגרום להטייה ולהעדפת אינטרסים משיקולים שאינם ענייניים.

מקור: ויקיפדיה