"וייבקעו המים" (יד, כא)
בגמרא (פסחים קיח.) אמרו חז"ל: "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף".
עמד על כך כ"ק מרן ה'שר שלום' מבעלזא זי"ע: וכי איזה קושי היה לפני הקדוש ברוך הוא בקריעת ים סוף? וביאר, שקטרג שר של מצרים לפני הקב"ה מפני מה נקרע הים רק לישראל ולא למצרים, והלא 'הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה'. אם כן, מה עדיפים המצרים על ישראל?
את אותה טענה שטען המקטרג בקריעת הים – מבאר מרן מהר"ש – טוען הוא לגבי מזונותיו של אדם ופרנסתו. וכשם שלא שעה הקב"ה לקטרוגו ובקע לפני אבותינו את הים, כן ממציא הקב"ה בחסדו מזון ופרנסה לכל יהודי…
"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" (יד, כב)
"היה רבי מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה, זה אומר אני יורד תחילה לים וזה אומר אני יורד תחילה לים. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחילה… אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים. קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה" (סוטה לו: לז.).
הגאון רבי יהושע טרונק מקוטנא, בעל 'ישועות מלכו', מדייק: על פניו נראה שישנה מחלוקת בין רבי מאיר לרבי יהודה, מי ירד תחילה לים – האם שבטו של בנימין ירד תחילה או נחשון בן עמינדב ירד תחילה.
מבאר ה'ישועות מלכו': השבטים כולם רצו לרדת לים ועל כך מסכים רבי יהודה עם רבי מאיר. אולם כל זה היה רק בשעת הוויכוח גרידא. כאשר הגיעה השעה לרדת לים הלכה למעשה, טוען רבי יהודה: "לא כך היה מעשה"… כאשר הגיעו הדברים לידי ביצוע, טען כל אחד "אין אני יורד תחילה".
"זה ק-לי ואנווהו" (טו, ב)
בגמרא (שבת קלג:) דרשו חז"ל על פסוק זה: "התנאה לפניו במצוות – עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה… אבא שאול אומר 'ואנווהו' – הווי דומה לו, מה הוא חנון ורחום – אף אתה היה חנון ורחום".
בספר 'פינות הבית' ביאר בדרך מוסר את תוספת דבריו של אבא שאול על דברי תנא קמא: יש יהודים שמוכנים לפזר ממון רב על סוכה ולולב ושופר וציצית, אולם כאשר מבקשים מהם להירתם לצדקה וחסד ולתרום מהונם עבור יהודים אחרים, הם מסתפקים בנתינה זעומה.
לכך מדגיש אבא שאול ש'התנאה לפניו במצוות', אין כוונתו רק במצוות שאתה מקיים לצורך עצמך, אלא "מה הוא חנון ורחום – אף אתה היה חנון ורחום", לרחם על הבריות…
"ולקטו דבר יום ביומו" (טז, ד)
בספר 'בניין דוד' ביאר את הפסוק בדרך רמז: התירה התורה לאדם לצאת ולעשות השתדלות למען פרנסתו. לפעמים אמנם הפרנסה מסתובבת ובאה לאדם דרך תוכניות שהוא שוטח באוזני אחרים,
על כך רומז הפסוק "ולקטו ממנו", אתה רשאי לדבר על הפרנסה, אבל זכור "דבר – יום ביומו", תדבר רק על מה שנצרך להיום. אל תבטל את זמנך בדיבורים ובלהג ובחלומות ובתוכניות לשנים קדימה. נצל את הזמן יותר לעשייה ופחות לדיבור בענייני העולם הזה…
"לקטו ממנו איש לפי אכלו" (טז, טז)
בעת שהתמנה הגאון רבי משה קרמר (סבו של הגר"א מווילנא) לרב בווילנא, סירב ליטול שכר מקופת הקהל. הרבנית החזיקה חנות מכולת קטנה וממנה הוציאו את פרנסתם.
אלא שאנשי וילנא רצו מאוד להנות את רבם החדש, לפיכך החלו הכל קונים בחנותו.
שמע רבי משה כך, ואמר לרבנית שבכל יום כאשר יהיה בידה מספיק מעות לפרנסת אותו יום – תנעל את החנות. ושתי סיבות בדבר: האחת, שאין ראוי ליהודי להכין לעצמו יותר מכפי צורכו, רק 'איש לפי אכלו'. ובעיקר, אין זה נאה שפרנסתם של בעלי המכולת האחרים בווילנא תתמעט, רק מפני שכולם רוצים לקנות אצל הרב…
