לא אכל שרויה
אחר מהסיפורים הידועים ביותר אודות מידת האמת של הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, מספר כי בעודו רבי יעקב בחור ישיבה בן שש עשרה שנה נמנה על קבוצת תלמידים בסלבודקה שהוזמנו באחד מימי הפסח לביתו של הסבא מסלבודקה זצ"ל, כאשר משום מה פיקפק בדקדוק הכשרות של המאכל שהוגש לו, עוגה העשויה מפירורי מצה.
(לימים תיאר בביקורתיות את עצמו באותה תקופה כצעיר המנסה יותר מהמבוגרים ממנו) כיון שהמאכל הזה היה של שרויה סירב לאוכלו במענה כי אינו אוכל שרויה, למרות שבבית הוריו של ר' יעקב אכלו שרויה.
ואכן, מאותו יום ואילך לא אכל ק יעקב שרויה ער סוף ימיו, ולמעשה לאחר נישואיו לא דרש חומרה זו מבני משפחתו, ומסופר כי קצר לאחר נישואיה קרא לאחת מכלותיו שבאה מבית בו לא אכלו שרויה והורה לה שלא תמנע לאכול מאכלי מצה שרויה בביתה החדש, אבל הוא בעצמו נשאר תמיד כפוף לאמרתו איני אוכל שרויה.
להנות יהודי שבור
אחד מגדולי ירושלים היה רבי שלום זאב אייזנבך, שהאריך ימים למעלה מגיל מאה, שהיה מדקדק גדול בכל עניני הלכה בשו"ע ונו"כ שאפשר להפליג עליהן רבות, ילדיו סיפרו כי "היו דברים תמוהים שראינוהו נוהג ומקפיד ורק לאחר עמל רב מאחר שעמל להסתירן".
ואולם עם כל ההקפדות הנוראות, הרי שהוא ידע לוותר על כל הקפדותיו בכדי להנות יהודי שבור.
וכך היה מעשה: דרכו היתה להקפיד מאוד על אכילת מצה בליל הסדר בהם השקיע רבות בשמירת הידורן, הוא היה בורר את החוטים בעצמו, טוחן את החיטים בידיו, ובהגיעו לביתו היה שם את שלשת המצות על הארון עטוף בסדין לבן וצח.
פעם בליל הסדר הגיע לביתו אחד משבורי הלב בירושלים שהיה טיפוס שביקש לאכול על שולחנו בליל הסדר כשהתיישב לשולחן עמד על כן שהוא רוצה דווקא רק את מצות השמורה שעל הארון… ר' שלום זאב לא חשב רבות ואמר בשביל להנות יהודי שבור יש לעשות הכל ומתוך שמחה של מצוה עלה על הכסא והוריד את המצות מהארון ונתנן לו ועבור עצמו לקח מצות רגילות…
אצלי אפשר
על הגאון בעל קול אריה תלמיד החת"ס מסופר, כי בחג הפסח בליל הסדר כשישב אצל שלחן רבו נתנו שם לאכול מצה שרויה, אבל היות שבביתו לא היו רגילין לאכול, הוא לא ידע כיצד יתנהג ומה לעשות והתחיל לבכות.
פנה אליו החת"ס ושאלו מדוע הוא בוכה והשיב כי נמצא במבוכה ואינו יודע מה לעשות, היות שאצל אבותיו אין אוכלין שרויה ומאידך אינו רוצה לזלזל במנהג הרב.
אמר לו החתם סופר "אצלי מותר לך לאכול", ומסופר בתולדותיו "כן עשה ואכל את המצה השרויה ודייק רבינו מלשון רבו שאמר שהכונה רק כשנמצא אצל רבו יכול לשנות ממנהג אבותיו ולא כאשר יושב בביתו או בבית אחרים ואכן כן נהג כל הימים אחר כך שלא אכל מצה שרויה"
לשם מצת מצוה
בספר "זכותא דאברהם" מסופר על דיון הלכתי, שהכריע בו מורה הוראה.
וכך הוא מספר: " שמעתי מידיד נפשי הגה"צ ר' נחמיה אלתר זצלה"ה שסיפר איך שזקנו הגה"ק החידושי הרי"מ זצלה"ה היה משבח מאד את הרה"ג ר' זאנבילי קלעפפיש זצ"ל שהוא הורה הוראה בחכמה ובטוב טעם ודעת.
והמעשה היה בזמן שהגה"ק החידושי הרי"מ זצלה"ה היה עוד בווארשא ובערב פסח בעת אפיית מצות שמורה נער אחד שלא היה בר מצוה עשה מצה שמורה, ונתערבה בין המצות, וציוה החידושי הרי"מ זצלה"ה לשאול להמורה הוראה ר' זאנבילי ז"ל והוא הכשיר הכל למצות מצוה בלי שום פיקפוק.
וביאר טעמו כיון דשיעור עוביה טפח והנה תיכף כשהחותך מן העיסה חתיכת בצק ואומר לשם מצות מצוה כבר יש לו להבצק דין מצות מצוה, וא"כ לא אכפת לן מה שהקטן הזה עשה אח"כ הבצק שיהיה דק ואין שום פקפוק בזה.
וכאשר שמע זקינו זצלה"ה הטעם מצא חן בעיניו ואמר שהוא הורה בחכמה ובתבונה ז"ל
כסיל ואוולתו
הגה"צ רבי שמואל אהרון יודלביץ, היה אומר בדרשותיו, כי המגיד ממזריטש זצ"ל היה מפרש את הפסוק כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת כך: הפיקח כל עשיותיו אף במילי דעלמא הן בדעת תורה צרופה, והכסיל גם כשהוא עושה מעשי פרישות וחומרות עושה הוא אותן באיוולת וסכלות.
והיה רבי שמואל אהרן מספר מעשה שהיה בפרוש אחד שהחליט שלא לאכל מצה כל ימי הפסח מפני חששותיו וחומרותיו, גם פירות האדמה לא אכל מחשש שמא נדבק משהו חמץ בקליפתם.
כל שבעת ימי החג חוץ מהכזית של מצוה, הוא אכל רק אגוזים קלופים אותם קנה משכנו הערבי שהעריכו וכבדו על חומרותיו ודבקותו באמונתו.
שנה אחת התאכזב הפרוש כי היה טעם אגוזים יבש ותפל, שאל את הערבי מה ארע מדוע איבדו האגוזים את טעמם הערב והעסיסי? נבוך הערבי ומיהר לבקש את סליחתו אלף סליחות ביקש על שטרוד היה לפני חגם של היהודים ולא היה סיפק בידו למשוח את האגוזים בשומן כהרגלו בכל שנה בשומן…
תהה הפרוש איזה שומן? ענה הערבי: וכי מהיכן היה לאגוזים טעם כה ערב ידעתי שאינך אוכל מאומה מלבד אגוזים אלו, וחשבתי לעצמי כלום מאגוזים לבדם ניתן לחיות הלכתי ומשחתי אותם בשומן מן החי ואף לא גביתי תוספת מחיר…
יתבעו בשמים
שח הגה"צ רבי אהרון טויסיג שליט"א: לאחר נישואיו של הרה״ח רבי שלמה פרישטיק עם בתו של הרה״ק רבי גדליה משה מזוועהיל זי"ע, התלבט מאד מה לעשות בחג המצות. כי אביו נהג לאכול מצות מכונה ואילו אצל זקנו הרה״ק רבי שלמה מזוועהיל זי״ע היה הדבר חמור מאד.
וכיון שבליל הסדר היה עומד להיות סמוך על שלחן אביו לא ידע כדת מה לעשות. הלך להתייעץ עם רבני ירושלים, אך הם יעצו לו לשאול את פי הרה״ק מזוועהיל עצמו. ברחמו ודחילו העלה את התלבטויותיו על הנייר כי חשש להוציא ולספר בפיו על מנהג אביו האוכל מצות אלו בפסח ומסר את הפתק לידיו של הרבי.
מיד קרא רבי שלומ'קה את השאלה במהירות. ובתוך כדי דיבור ענה לו ברורות ״וכי סבור אתה שבשמים ישאלו אותך אם אכלת ״מאשין מצות׳ [-מצות מכונה] או לא, בשמים ישאלו אותך שתי שאלות, האם שמרת את עיניך מלהסתכל בראיות אסורות, והאם שמרת את פיך לבלתי תפגע חייו ביהודי…״.
