ח"כ דרעי: "אנחנו ייצגנו את הציבור הליטאי"

במלאות 20 שנה לפטירת ראש הישיבה מרן הגרא"מ שך זצ"ל התראיין יו"ר ש"ס ח"כ אריה דרעי למספר כלי תקשורת וסיפר על הקשר ההדוק שלו עם הרב, כמו"כ נאמן ביתו של הרב שך הרב רפאל וולף סיפר דברים מיוחדים לזכרו.

דרעי נזכר בתקופת ימי בחרותו בישיבת חברון: "כשהייתי בחור התרחש המהפך בו בגין עולה לשלטון, בחורי הישיבות היו באורות מהמצב, ואז בא מרן הרב שך, והוריד את ההתלהבות לכולם בנאום שהסביר מה זה לאומיות ומהי ההשקפה האמיתית – הוא הוריד אותנו לקרקע".

"אין ספק שהרב שך היה החוליה המקשרת בין עולם התורה באירופה שחרב לבין עולם התורה שהתחיל את דרכו עם החזו"א והרב מבריסק. בנאומים הגדולים שלו, עיצב את השקפת העולם שלנו של בחורי הישיבות ואחרי זה של כלל ישראל ועולם התורה".

דרעי התייחס בכאב לקרע הפוליטי: "בתשמ"ג הועבר חוק בתמיכת 'אגודה' שבעצם הדיחו את מרן הרב עובדיה זצ"ל מהרה"ר. באותה שנה היו בחירות בי-ם, וש"ס רצה לראשונה במקום המונופול של 'אגודה'. בתשמ"ד היו בחירות לכנסת, וכולם ניסו למנוע להקים רשימה של ספרדים, אז הבנו את הפונטציאל. בשביל לחבר בין המנהיגים היינו צריכים את הרב שך. הקרקע הייתה בשלה בזכות הגבאי של הרב, והקמנו את ש"ס".

"בשנת תשמ"ד, מפלגת ש"ס ייצגה את עולם התורה הליטאי, הרב שך והסטייפלער. הציבור הליטאי שלשל לקלפי את הפתק של ש"ס".

"כשהתחילה העלייה מאתיופיה, הרב עובדיה פסק שהם יהודים, והיו רבנים שפסקו לגייר בחומרא. יו"ר ש"ס דאז פרץ צידד בדעת הרב עובדיה, וצעקו אצל הרב שך איך ייתכן?. עליתי לביתו, סיפרתי לו סיפור שלא היה קשור לעלייה, שלא אספר פה. הר"י אמר: 'אתה בטוח? ככה בלי שום נגיעות?', ואז השתכנע".

על מלחמות הדת של אז והיום אמר: "המלחמה בדת לא הסתיימה. אבל הריסת כל הרבנות, הכשרות והגיור, ועוד ע"י אנשים 'דתיים' – לא הייתה. לפעמים אני כמעט מתייאש, ומתגעגע לגדולי הדור שכבר לא איתנו. שיטוו לנו דרך ברורה – אצלם לא היו מעיזים כאלו דברים. אפילו שולמית אלוני לא העזה ככה".

הרב רפאל וולף נאמן ביתו הקרוב של מרן הגרא"מ שך זצ"ל סיפר ב'קול חי': "הרב היה רק תורה תורה ותורה. השאר אפילו לא היה טפל. לא יכולת לדבר איתו סתם, או על תורה או על מצוות. כשילד ביקש בשבת מהרב להיבחן – הרב במוצ"ש היה שולח פתק לרב'ה של הילד 'בחנתי את הילד'".

"טיילתי פעם עם הרב בשבת בין קבלת שבת למעריב. "הראש ישיבה סיפר לי שהוא היה מטייל לבד ומכין בינתיים את השיעור" אמרתי לרב, והוא ענה לי: "ומה אתה חושב שאני עושה עכשיו? גם מכין את השיעור".

על יחסו לפוליטיקאים והח"כים סיפר: "יכלו לעמוד חברי כנסת וראשי ישיבות, אבל אם הגיע בחור מהישיבה – היה לו זכות קדימה. לא פעם הרב ליווה בחורים לרופא אם הם היו מהססים. כשהרב גר ליד הישיבה, היה בית מרקחת בסמוך לה, והרוקחת לא הייתה דתייה. כל ערב ראש השנה הרב נכנס לאחל לה 'שנה טובה'. בזמן מלחמת העולם הראשונה מישהו עזר לו לקנות חולצה, והרב הלך ללוויה שלו עשרות שנים אחרי".

את השיחה המיוחדת מקנח הרב וולף בסיפור מעניין: "פעם הרב שמע שבגין רוצה לבוא לבקר כשהממשלה לא הייתה יציבה, ואמר "אם הוא יבוא – אברח מהבית". הוא לא רצה שיפרשו ע"י הביקור תמיכה במבקר. פעם אחת הרב פגש את פרס, על נושא גיוס הבחורים לצבא. הרב לא רצה שייפגשו בבית, ונפגשו באיזה בית בי-ם בסודיות. אפילו פרס הגיע עם כובע, שלא יידעו".