גל רביעי: ממשיכים לשלם מחיר שוב ושוב ושוב

אני מבולבלת. מאוד. מי יודע מה האמת? מעולם לא היתה נסתרת כפי שהיא נסתרת בקורונה. אני חושבת על תקופות בדורות עברו, כאשר כאוס נבע כתוצאה ממלחמות, מסע צלב, איסור קיום מצוות. הדור שלנו כל כך מתקדם, לישראל יש צבא חזק, אנחנו לא בתקופות ביניים או בתקופות של חוסר ישע בכל הנוגע להתנהלות של שמירה על החיים, עד שהגיעה הקורונה, שהיא למעשה סוג של מלחמה שקטה שמשתוללת ביננו ומפילה חללים.

נדמה היה שאנחנו נשמעים לכללים, מתחסנים, מקיימים את ההוראות כדי להוריד תחלואה ואכן התחלואה ירדה כמעט באופן מלא. לא עברו חודשיים ואנחנו בעיצומו של גל רביעי מבעית, ערים אדומות, רגע אחד אחרון לפני הכרעה בדבר סגר.

קשה לי שלא לכעוס. כולנו יודעים שכאשר אנחנו, אזרחי ישראל ברובם, שמרנו על הכללים, לא יצאנו מהבית, לא טסנו לחו"ל ולא לקחנו חופשות, היו אנשים שבאופן חופשי יצאו ונכנסו מהארץ. לו היו נכנסים ויוצאים מבלי לסכן אותנו, הייתי שותקת, אך אנשים הרשו לעצמם לשים פס על הכללים, להפר בידוד ולנהוג בדרך לא אחראית. מהר מאוד הגיע אלינו זן הדלתא ואנחנו כבר בפני סכנה מפני זן נוסף. לו רק היו סוגרים את נתב"ג באופן הרמטי, יכלו למנוע את הכאוס שמשתרר עכשיו בישראל.

יש בדבר הזה חוסר הגינות משווע. כל כך מכעיס לשמוע את ראש הממשלה מדבר בצורה קשה נגד מתנגדי החיסונים, בזמן שהוא בעצמו לא טרח לסגור את נתב"ג. מרתיח שבגלל כמה אנשים חסרי אחריות, צריכים אנחנו, אלו ששמרו ושומרים על הכללים, לשלם את המחיר. לא ייתכן כי לאחר שנה וחצי שלא יצאתי לאירועים, והורים שלא אירחו את ילדיהם, אני אמשיך לשלם עוד יום ועוד יום, רק משום שיש אנשים שאינם אחראיים ולא אכפת להם מה יקרה. יוצא שאנשים ששומרים על הכללים, נענשים באופן בלתי מידתי. אני חושבת שאנשים שלא נהגו ביד מספיק קשה באנשים ששבו מחו"ל, הפרו בידוד והביאו באופן מובהק, את הגל הרביעי והאיום הזה.

סביבי כל כך הרבה אנשים חולים, זה בלתי נתפס. מתי כבר נבין מה שמנסים לרמוז לנו מהשמים? מתי נעשה שינוי אמיתי בחיים שייקח מכאן את הגזירה הזו?

אתמול, יום שני, יממה אחת בלבד לאחר פרסום הגבלת ההתקהלות באולמות וגני אירועים, הזהיר פרויקטור הקורונה, פרופסור סלמן זרקא, מפני עלייה נוספת בתחלואה. לדבריו, אנחנו ברגעים האחרונים ממש שבהם עוד אפשר לפעול לפני שנמצא את עצמנו בסגר נוסף. "אנו ממשיכים לראות עלייה בנתונים וזה מטריד אותנו. אנחנו ברגעים של הכרעה, כולנו צריכים לעשות מאמץ גדול. גם לשמור על הנחיות, מסכה, התו הירוק, הקפדה על בידוד ולהימנע מהתקהלויות. הנשק הכי טוב זה לצאת ולהתחסן, לא משנה אם זה חיסון ראשון, שני או שלישי".

אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות היא איבוד האמון של אנשים במערכת. כאשר אנחנו יושבים בבית ורואים שבחוץ איש את רעהו אחים בלעו, זה מייאש ומתסכל. אנחנו ממש במלחמה. איך אמר הפרויקטור? "אנחנו בזמן קריטי. אנחנו בהחלט מודאגים ובוחנים אפשרות להדק את הגבלות ההתקהלויות ולצמצם אותן".

ומי שוב ישלם את המחיר?