שעון חורף

בנג’מין פרנקלין, אחד מאבות האומה האמריקאיים, העלה על דעתו כבר בשנת 1784 שחבל לבזבז את אור השמש רק בגלל ההבדלים בין הקיץ והחורף. פרנקלין בדק ומצא כי בעונות האביב והקיץ השמש זורחת בשמים כשעה אחת מוקדם יותר מבחורף, ולכן הציע להזיז את השעון שעה אחת קדימה בתקופת הקיץ.

עד אמצע המאה ה-19, ואף לאחר מכן, קביעת השעה נעשתה בכל עיר בנפרד, והיא הייתה גמישה והסתמכה על מיקום השמש בשמים. בנוסף, עובדים רבים עדיין עבדו סמוך לבתיהם בשעות שקבעו לעצמם. עם הנהגת הזמן התקני בארצות הברית ובאירופה, והתגברות התיעוש, כך שרוב העובדים עבדו במפעלים ובמשרדים לפי סדר יום אחיד, נוצר פער בין שעת זריחת השמש לשעת תחילת העבודה. פער זה הביא להגברת השימוש בתאורה מלאכותית בשעות הערב ולבזבוז אנרגיה.

בימי מלחמת העולם הראשונה בשל מחסור בפחם אימצה לראשונה גרמניה את הרעיון של שעון הקיץ.

באירופה ובצפון אמריקה מונהג כיום שעון הקיץ במרבית ימות השנה – כשבעה חודשים, לפחות.

שעון הקיץ התקבל במרבית המדינות המתועשות. עם זאת, הוא פחות מקובל במזרח הרחוק, וביפן הוא אינו נוהג כלל. סין הנהיגה שעון קיץ החל ב-1986 אך נטשה את הרעיון ב-1992

בירדן שעון הקיץ מונהג מיום שישי האחרון במרץ עד יום שישי האחרון באוקטובר. טורקיה, סוריה ולבנון אימצו את מועדי שעון הקיץ של אירופה.

הטענה כי שעון הקיץ גורם ליעילות בחיסכון באנרגיה מוטלת כיום בספק. ברוב המשרדים ומקומות העבודה משתמשים בתאורה חשמלית גם בשעות האור, ולכן להתאמת שעות העבודה לשעות האור אין יתרון גדול.

מאידך, ייתכן ושעון הקיץ דווקא גורם לבזבוז אנרגיה כיוון ששעות העבודה חופפות לשעות החמות ביותר של היום, ולכן נעשה שימוש רחב יותר במזגנים ואמצעי קירור. כמו כן, התקופות לאחר הזזת השעון מועדות לטעויות בלבול ובזבוז זמן שנוצר מאחור או הקדמה לפגישות שונות. ביום שלאחר המעבר לשעון קיץ, כאשר שעות השינה התקצרו, עלולות להתרחש תאונות דרכים רבות יותר כיוון שנהגים רבים נוהגים עייפים מתמיד.

מקור: הורים בקריות