ט"ו באב

ט"ו באב (חמישה עשר בחודש אב) מצוין ביהדות כמועד בסימן פיוס ונחמה בעם ישראל. המשנה במסכת תענית מתארת את ט"ו באב בימי קדם כיום שבו בנות ירושלים היו לובשות בגדי לבן שאולים, כדי שלא לבייש את מי שאין לה בגד, ויוצאות לרקוד בכרמים כדי למצוא שידוך. תאריך זה בולט במיוחד לאור המשפט שם: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים" (פרק ד', משנה ח'). חז"ל מנו סיבות היסטוריות שונות לחג זה, והיו מן החוקרים שהציעו לחג סיבות הקשורות לאורח החיים החקלאי באותם ימים. לאורך שנות הגלות השתמר זיכרונו בהלכה כיום שלא אומרים בו תחנון ומגבירים בו את לימוד התורה.