זה בא בהמשכים
המלאך הלבן – פרק סיום
הוא מזנק, הרגל פועמת בכאב, הוא מתעלם ממנה. פוחד שהעלמו של פוצואי היא תשובה בלתי מוסברת לחלק ממה שקרא איתו אתמול
תפריט
הוא מזנק, הרגל פועמת בכאב, הוא מתעלם ממנה. פוחד שהעלמו של פוצואי היא תשובה בלתי מוסברת לחלק ממה שקרא איתו אתמול
החושך מפחיד אותו, אבל השקט לא מוחלט, טוט שומע פתאום צעדים. הוא מסובב ראשו בבהלה לצדדים, מתעלם מהמחאה שמקים הכאב ברגלו. המלאך הרע. מאחוריו
הוא יכול להעלים לאיש את המזוודה, נניח. אבל גם אם יצליח, לאן יסחב אותה? מה יעשה? יידעו שזה הוא, ואף אחד לא יגן עליו
בשבועות האחרונים קיבלנו מכם תגובות ושאלות על הסיפור 'מלאך לבן', בקשות להבין את משמעותו ואת האמירה שמאחוריו. אז החלטנו קצת להסביר
אבל פוצואי, כבר לא פוקח את עיניו ולא עונה.משהו ממלא את חלל החדר ואת ליבו של טוט. תופס עוד ועוד מקום ונפח. לא משאיר מקום לזוז. לנשום
"כן, קטנצ'יק? ראית את הסכינים? הוא ניסה אותם עליך, או שרק אח ש'ך זכה?" ומול עיניו המתרחבות באימה של טוט הם פורצים בצחוק בשלישית
כאילו לא די בביקוריו התכופים של האיש חיוור הפנים ושיחותיו המרובות עם אבא. והגרוע ביותר – השאירו בחדר את פוצואי, לחסדיו של האיש, נכון יותר – לרוע ליבו...
כאילו לא די בביקוריו התכופים של האיש חיוור הפנים ושיחותיו המרובות עם אבא. והגרוע ביותר – השאירו בחדר את פוצואי, לחסדיו של האיש, נכון יותר – לרוע ליבו...
וככה, פתאום, באמצע הריצה, בשיא התחרות, כשהרוח מכה בפנים, דווקא כשסוף סוף היה נראה שהפעם יש לו סיכוי לניצחון – פתאום הוא קלט...
היום הוא יוכל לרוץ בשדות, לקפוץ ולהשתתף בתחרויות. היום הוא יוכל להרחיק עד מעבר לחלקת השיבולים רק ש- אחד השיחים הגדולים שלפניו זז פתאום, הוא נרתע אחורה בבהלה
טוט, נרתע אחורה. לבן הוא צבע המוות, אות האבל. סמל החידלון. ובדיוק כמו שהאיש היה נראה, דמיין טוט תמיד את מלאכי החבלה. סיפור חדש בהמשכים - פרק ראשון
הוא מזנק, הרגל פועמת בכאב, הוא מתעלם ממנה. פוחד שהעלמו של פוצואי היא תשובה בלתי מוסברת לחלק ממה שקרא איתו אתמול
החושך מפחיד אותו, אבל השקט לא מוחלט, טוט שומע פתאום צעדים. הוא מסובב ראשו בבהלה לצדדים, מתעלם מהמחאה שמקים הכאב ברגלו. המלאך הרע. מאחוריו
הוא יכול להעלים לאיש את המזוודה, נניח. אבל גם אם יצליח, לאן יסחב אותה? מה יעשה? יידעו שזה הוא, ואף אחד לא יגן עליו
בשבועות האחרונים קיבלנו מכם תגובות ושאלות על הסיפור 'מלאך לבן', בקשות להבין את משמעותו ואת האמירה שמאחוריו. אז החלטנו קצת להסביר
אבל פוצואי, כבר לא פוקח את עיניו ולא עונה.משהו ממלא את חלל החדר ואת ליבו של טוט. תופס עוד ועוד מקום ונפח. לא משאיר מקום לזוז. לנשום
"כן, קטנצ'יק? ראית את הסכינים? הוא ניסה אותם עליך, או שרק אח ש'ך זכה?" ומול עיניו המתרחבות באימה של טוט הם פורצים בצחוק בשלישית
כאילו לא די בביקוריו התכופים של האיש חיוור הפנים ושיחותיו המרובות עם אבא. והגרוע ביותר – השאירו בחדר את פוצואי, לחסדיו של האיש, נכון יותר – לרוע ליבו...
כאילו לא די בביקוריו התכופים של האיש חיוור הפנים ושיחותיו המרובות עם אבא. והגרוע ביותר – השאירו בחדר את פוצואי, לחסדיו של האיש, נכון יותר – לרוע ליבו...
וככה, פתאום, באמצע הריצה, בשיא התחרות, כשהרוח מכה בפנים, דווקא כשסוף סוף היה נראה שהפעם יש לו סיכוי לניצחון – פתאום הוא קלט...
היום הוא יוכל לרוץ בשדות, לקפוץ ולהשתתף בתחרויות. היום הוא יוכל להרחיק עד מעבר לחלקת השיבולים רק ש- אחד השיחים הגדולים שלפניו זז פתאום, הוא נרתע אחורה בבהלה
טוט, נרתע אחורה. לבן הוא צבע המוות, אות האבל. סמל החידלון. ובדיוק כמו שהאיש היה נראה, דמיין טוט תמיד את מלאכי החבלה. סיפור חדש בהמשכים - פרק ראשון
