רבי יהודה אריה ליב אלתר (כ"ט בניסן ה'תר"ז–ה' בשבט תרס"ה; 1847–1905), היה האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות גור, ומן הבולטים במנהיגי יהדות פולין בשלהי המאה ה-19.
תחת הנהגתו הפכה חסידות גור לחסידות המרכזית בפולין. ספרו, שעל שמו הוא נקרא, "שפת אמת", הוא אוסף של דרשות על פרשת השבוע וחידושים על הש"ס. הספר, שהודפס לאחר פטירתו, זכה להערכה רבה, ונודעה לו השפעה רבה לא רק בחסידות, אלא מחוצה לה בעיקר בקרב הציבור הדתי-ציוני, מאחר שהרב קוק – הרב המרכזי והמוביל בציבור זה – החשיב אותו והתמיד בו מאוד.