אברהם לינקולן

אברהם לינקולן (באנגלית: Abraham Lincoln), נהגה: אֵיְבְּרֵהָם לִינְקְן; 12 בפברואר 1809 – 15 באפריל 1865) היה הנשיא ה-16 של ארצות הברית, ממרץ 1861 ועד הירצחו באפריל 1865, ומגדולי האישים בתולדותיה. לינקולן כיהן כנשיא משנת 1861 ועד לרציחתו, ונחשב לאחד מהאישים המשפיעים ביותר על תולדות ארצות הברית. השפעות פעולותיו כנשיא ניכרות עד היום. כך למשל, ביטול העבדות, וחיזוק אחדות ארצות הברית באמצעות מניעת פילוגה בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית.

לינקולן נולד בקנטקי, וגדל בספר המערבי. הוא למד בכוחות עצמו, הפך לעורך דין באילינוי, למנהיג בתוך המפלגה הוויגית, ונבחר לבית הנבחרים באילינוי, בו שירת שמונה שנים. הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1846, וקידם מודרניזציה של הכלכלה באמצעות בנקים, מכסי מגן ומסילות רכבת. בשל סירובו לרוץ לכהונה שנייה בקונגרס, ומפני שהתנגדותו למלחמת ארצות הברית–מקסיקו לא זכתה לאהדה באילינוי, חזר לינקולן לספרינגפילד ולעריכת דין. ב-1854 חזר לפוליטיקה, וסייע בהקמת המפלגה הרפובליקנית שהשיגה רוב באילינוי. ב-1858, כשהשתתף בסדרת עימותים מפורסמת מול יריבו, סטיבן דאגלס הדמוקרט, התנגד לינקולן להרחבת העבדות אולם הפסיד במירוץ לסנאט לדאגלס.

ב-1860, נבחר לינקולן למועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות, כמועמד מתון ממדינה חשובה. אף על פי שלא השיג תמיכה במדינות הדרום תומכות העבדות, הוא ניצח בקלות בצפון ונבחר לנשיאות ב-1860. ניצחונו של לינקולן הוביל לכך ששבע מדינות עבדות דרומיות הקימו את קונפדרציית המדינות של אמריקה, עוד לפני שנכנס אל הבית הלבן. לא נמצאה פשרה בנושא, וב-12 באפריל 1861, תקפה הקונפדרציה את פורט סאמטר, מה שהוביל לאיחוד צפוני מאחורי האיחוד. כמנהיג המתונים במפלגתו, התנגד לינקולן לרפובליקנים הרדיקלים, שדרשו יחס נוקשה לדרום, לדמוקרטים תומכי המלחמה שקראו לפשרנות מסוימת, לדמוקרטים שהתנגדו למלחמה ותיעבו אותו, ולתומכי הפרישה, שתכננו לרצוח אותו. מבחינה פוליטית, הוא הצליח לגרום ליריביו להילחם אחד בשני, בעזרת מינויים פוליטיים זהירים ומשיכת הציבור האמריקני על ידי נאומיו המלהיבים. נאום גטיסברג הפך לנאום שסימל את ערכי הלאומיות, הרפובליקניות, שוויון הזכויות, החירות והדמוקרטיה.

לינקולן התמקד בנושאים הפוליטיים והצבאיים של המלחמה. מטרתו הייתה איחוד האומה. הוא השעה את צו הביאס קורפוס, מה שהוביל לפסק דין אקס פארטה מרימן, ומנע מעורבות בריטית במלחמה כשפתר סכסוך עם בריטניה. לינקולן פיקח על המלחמה מקרוב, ובחר את הגנרלים בעצמו, כולל את יוליסס סימפסון גרנט. הוא הכריע באסטרטגיה של האיחוד, כולל הטלת סגר ימי על הדרום, השתלטות על קנטקי וטנסי, ושימוש בסירות לצורך השתלטות על הנהרות הדרומיים. לינקולן ניסה לכבוש את בירת הקונפדרציה, ריצ'מונד, והחליף את הגנרלים עד שגרנט הצליח לכבוש אותה. ככל שהמלחמה התקדמה, מהלכיו לסיום העבדות הובילו להצהרת האמנציפציה ב-1863. לינקולן השתמש בצבא לצורך הגנה על עבדים נמלטים, עודד את מדינות הגבול לאסור על העבדות, והעביר בקונגרס את התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שאסר על העבדות.

כפוליטיקאי מנוסה שהבין את יחסי הכוחות בכל מדינה, שיתף לינקולן פעולה עם הדמוקרטים שתמכו במלחמה וניהל את מסע הבחירות שלו מחדש בבחירות של 1864. לינקולן ציפה לסיום המלחמה, והציע מדיניות שיקום מתונה, מתוך רצון לאחד את האומה במהירות בעזרת פיוס נדיב. ב-14 באפריל 1865, בעת ביקורו בתיאטרון חמישה ימים לאחר כניעת רוברט לי, גנרל הקונפדרציה, נרצח על ידי אוהד הדרום ומתנגד לביטול העבדות בשם ג'ון וילקס בות'.

לינקולן דורג כאחד מגדולי הנשיאים האמריקנים בידי מומחים ואזרחים.

מקור: ויקיפדיה