בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ארנון דראל), בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, קיבל את עמדת המדינה, דחה את הערעור שהגישו חברות המשקאות הגדולות (החברה המרכזית להפצת משקאות בע"מ, יפאורה – תבורי בע"מ, טמפו שווק (1981) בע"מ, גוטגולד גדעון בע"מ, אקו אלפא בע"מ, איי בי בי אל ספיריט בע"מ, מי עדן בע"מ ושופרסל בע"מ) וקבע כי הן ישלמו למדינה 48 מיליון שקלים בגין אי עמידה ביעדי האיסוף והמחזור.
הממונה על חוק פיקדון מכלי משקה במשרד להגנת הסביבה החליט בשנת 2019 להטיל דרישות תשלום ועיצומים כספיים על יצרנים ויבואנים בשל אי עמידה ביעדי איסוף ומחזור. על החלטה זו הגישו היצרנים והיבואנים ערעור לבית משפט השלום בירושלים שקיבל את הערעור בחלקו וקבע כי היצרנים והיבואנים לא עמדו ביעדי האיסוף והמחזור, אך על המשרד להגנת הסביבה להכיר באופן רטרואקטיבי באיסוף מכלי משקה שבוצע על ידי חברה קבלנית ביחס לשנת 2016.
על פסק דין זה הוגש ערעור מטעם היצרנים והיבואנים אשר טענו כי עמדו ביעדי האיסוף והמחזור ויש לבטל כליל את דרישות התשלום והעיצומים הכספיים של המשרד להגנת הסביבה, כמו כן הגיש המשרד ערעור שכנגד, באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), בגין ההחלטה להכיר בדיעבד בהתקשרות מלאכותית שבוצעה על ידי חברה קבלנית ביחס לשנת 2016.
השבוע, כאמור, דחה בית המשפט את הערעור של היצרנים והיבואנים וקיבל במלואו את הערעור שכנגד שהגיש המשרד. ביהמ"ש קבע בפסק הדין כי "הנה כי-כן, בחינתה של החלטתו של המשיב נעשית מנקודת המבט של הביקורת השיפוטית על ההחלטה המנהלית. בית המשפט אינו שם עצמו במקום המשיב, אלא בוחן את תהליך קבלת החלטתו והאם החלטתו מצויה בתוך מתחם הסבירות. בחינה כזו מובילה, כפי שאפרט להלן, למסקנה שלא היה מקום להתערבות בשיקול דעתו של המשיב במכלול ההיבטים שנדונו בהחלטתו" (ס' 83 לפס"ד).
