לחובבי ההיסטוריה שבינינו, הנה סיפורו המלא של שאמיל – השיר והמשל: קרבות עזים ניטשו בהרי הקווקז בין השבטים הפראיים לקלגסי הצאר הרוסי. למרות שמספר החיילים הרוסיים היה רב עשרת מונים על לוחמי השבטים ואף הנשק שהחזיקו עלה בטיבו על זה של הפיראטים, הם לא יכלו להם! זאת בשל מיקומם הגבוה בפסגת ההר.
המלחמה העקובה מדם המשיכה כך עד אשר חלה בנו של שאמיל – מנהיג השבטים! בין הקווקזים לא נמצא רופא מתאים עד ששלח שאמיל שליח מיוחד אל מחנה האויב כשבתמורה הוא מבטיח למלא כל שיידרש ממנו. ואולם הרוסים לא שתו לבקשתו והמשיכו לטבוח עוד באנשיו.
בצר לו ירד שאמיל כשהוא רכוב על הסוס אל מחנה הרוסים, מסר להם את חרבו ובכך הוכרעה המלחמה, כאשר הוא הופך מאותו רגע לשבוי בבית הצאר.
בשבתו אסור באחוזת הצאר היה שאמיל מפזם לעצמו ניגון געגועים בו הביע את התשוקה לשוב למקומו כבימים מקדם. תחילת הניגון מתאפיין בגעגועים וצער וסופו בתקווה כי סוף-סוף ייצא לחופשי.
חסידי חב"ד תושבי המקום ששמעו את הניגון מפיו הפכו אותו לניגון געגועים משלהם! הנמשל לאותו שאמיל היא נשמתו של היהודי, הכבולה בעולם הזה בתחבולות היצר. בשירת הניגון ביטאו החסידים את הגעגועים ליום שתזכה הנשמה לצאת מן המצר אל פסגות ההרים.
