ממשלת התארים
לאחר 508 ימים של מערכת בחירות, הגענו לרגע המיוחל וסוף סוף הוקמה ממשלה בישראל, אם כי סביר להניח שהממשלה החדשה, זו המכילה את רוב גווניה ובניה של הקשת הפוליטית, תהיה ממשלת שיתוק, שכן תהיה היא נטולת יכולת לקדם כל אג'נדה אידיאולגית, כיוון שכל צד במפה הפוליטית, ימשוך לכיוונו שלו.
השאלה הגדולה היא, מה תוחלת החיים של ממשלה שנגזר עליה להתנהל באמצעות מרפקים בין חבריה. האם התפרקותה מובטחת על ההתחלה, האם נכונו לה בכל זאת ימי חסד של פעילות פרלמנטרית בטרם יפוג תוקפה, או.. וגם זו אופציה, התמהיל יפתיע וממשלת החירום תתעלה על עצמה לאכזבת האופוזיציה ולאכזבתם של הכתבים הפוליטיים אשר החלו לסגל לעצמם אורח חיים המתנהל מבחירות לבחירות.
יצויין, כי הבלגן בממשלה זה לא רק התפקידים, אלא יותר חשוב ו'בעיקר' התארים.
נקודה זאת אולי תיתן לנו כיוון והסתכלות על המשך חייו הציבוריים של נתניהו, האם ההיסטוריה תזכור את בני גנץ כראש ממשלה רק בטייטל ואת בנימין נתניהו כבוס האמיתי והביצועיסט בשטח, ואז בבחירות הבאות יוכל גנץ להתמודד על טייטל של רה"מ בתפקיד, עם כל הביצועים, או שמא יצליח לשבור את המיתוסים וייזכר כמי שעשה את הבלתי יאומן והצליח להעביר את תואר "החילופי" ממנו לבנימין נתניהו.
למעשה, בשיחות עם גורמים בכחול לבן על הנושא הם אומרים, "כשהקמנו את הממשלה, הקמנו אותו על בסיס אמון הדדי, ואכן יש לנו אמון בנתניהו שלא יותיר בידיו של גנץ רק את התואר של רה"מ בלבד, אלא גם את התפקיד".
כמו"כ גורמים בליכוד מבהירים, כי "נתניהו יקיים את ההסכם בדיוק כמו שהתחייב, וייתן לגנץ את מלוא התפקיד של רה"מ עם כל הסמכויות".
כפי הנראה לפי הנחרצות בה אנשי 'כחול לבן' מביעים 'אמון' בנתניהו שיקיים את הרוטציה, מוכיחה יותר מכל את אמיתות התזה, יש לומר כי לא לגמרי בטוח שגנץ אינו מעוניין בכך, יכול להיות שהוא רק מעוניין שיקראו לו מרן רה"מ, אולי גם יוסיפו לו פיסקא בויקפדיה רה"מ בני גנץ, ואולי עוד כמה תארים, אך לא להתמודד באמת עם תפקיד שנחשב בעיני רבים אחד ה'קשוחים'.
פרוש & גפני
רק הוקמה הממשלה, והמלחמות הפנימיות בתוך יהדוה"ת חזרו לשיאם, כשעל פי חשיפתה של העיתונאית טל שניידר ב'גלובס', ח"כ משה גפני דרש בעת החתימה על ההסכם הקואליציוני להכניס בתוכו את נושא חוק הסיפוח, שבמידה ישראל תרצה להעביר את חוק סיפוח יו"ש, הדבר ייעשה רק בהסכמה אמריקנית.
אין חולק על כך שגפני נוטה בדעותיו המדיניות יותר לצד השמאלי, בניגוד לרוב מצביעיו.
מיד לאחר החשיפה, פנו גורמים רשמיים בחב"ד ומהציונות הדתית לח"כ פרוש בתלונה לאחר שהתחייב להם קודם הבחירות, שיהדות התורה תקדם חוקים ימנים, ובוודאי שלא להיפך, ובתגובה לכך בראיון שהעניק לתכנית "מענדי וביתאן" ב'כאן מורשת', הסביר סגן השר פרוש, כי אגודת ישראל איננה מפלגה אחת שהתמזגה עם דגל התורה, אלא השותפות היא על בסיס בלוק טכני בבחירות.
כתשובה הוציאו אנשי גפני הודעה לפיו היה זה ח"כ פרוש שדרש בניסוח ההסכם, כי חוק הסיפוח יוכל לעבור רק בהסכמת מועצת גדולי התורה.
לפי מקורביו של פרוש: "בחב"ד והציונות הדתית יודעים שגם אם נתניהו יביא להצבעה את הסיפוח, יצטרך ח"כ פרוש להעלות את הנושא בפני הרבנים, בשאלה כיצד לנהוג בהצבעה, כאשר עמדתו האישית של פרוש ידועה, נגד מסירת שטחים ואם הסיפוח כרוך במסירת שטחים לערבים, הוא יתנגד.
"עם כל הכבוד לח"כ גפני, שכואב לו שהחסידים מצליחים להביא קולות מבחוץ, שגפני פעם הבאה יביא קולות מחבריו בשמאל, ושלא יהרוס לנו כשאנחנו מביאים קולות מהימין". כך מתבטאים מקורביו של ח"כ פרוש.
דרך האכזבה
האכזבה שאפפה את החכי"ם דיכטר וברקת לאחר מינויי השרים החדשים, התפרשנה אצל כל אחד באופן שונה, בו בזמן שח"כ דיכטר הכריז באולפן חדשות 12 על "רעידת אדמה 8 בסולם דיכטר", ח"כ ברקת החליט דווקא להודות לרה"מ.
ההבדלים המהותיים בגישה ביניהם, משכו אותי לברר מהו האינטרס העומד מאחורי ההחלטות, ככל הנראה, דיכטר שלא הוצע לו כלל תפקיד של שר, הבין שבמצבו אין לו עול תחת נתניהו, ועכשיו רק להיפך, זה יכול לתת דרור לדעותיו האישיות ששמר מפני המנהיג, ומנגד ח"כ ברקת שהחליט לא לשבור את הכלים מול נתניהו, זאת לאחר שנתניהו הציע לו תפקיד של שר זוטר, וברקת החליט לוותר עליו, אך מנגד עדיין סומך הוא על נתניהו שהוא המנהיג, ומבין את אילוציו.
בשאלת הרווח מול ההפסד, נראה כי אחרי הכל, נתניהו על אף התדמית שקנה לעצמו ביושר על היותו משליך את נאמניו בשולי הדרך, הרי שבראייה לטווח ארוך, תמיד ידע לתגמל את הנאמנים לו, גם אם הדבר לוקח יותר זמן מהצפוי. ולדוגמה ישראל כץ שמחזיק בידיו מזה כמה שנים הבטחה מנתניהו להתמנות לשר האוצר והשבוע… הנה זה בא.
