לראשונה מזה זמן רב מותח נשיא המדינה ביקורת ומסתייג מהתערבות מערכת המשפט בשדה הפוליטי, ומתריע מפני מאבק בין שלושת הרשויות בישראל.
בדברים שנשא (באופן מקוון) בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה, התייחס ריבלין להאשמות מערכת המשפט להסתה נגדה מצד הפוליטיקאים, ומנגד לטענות הרשות המחוקקת להתערבות בוטה של מערכת המשפט בסמכויותיה כפי שבא לידי ביטוי בביטול חוקים ועוד.
"לא כל ביקורת על מערכת המשפט היא הסתה. לא כל ביקורת על הממשלה היא הסתה. ולא כל ביקורת על הכנסת היא פגיעה ביסודות הדמוקרטיה", אמר הנשיא. עוד הוסיף ריבלין, כי "חשוב שתהיה ביקורת בונה. כזו שמקיימת שיח, ולא מכופפת ידיים, שכן ביקורת שמבקשת להלך אימים סופה להחליש, חלילה, את שלושת הרשויות, ולפגוע בדמוקרטיה הישראלית".
הנשיא התייחס לתפיסת מערכת המשפט כפי שהדבר בא לידי ביטוי בשנים האחרונות ולפיו "הקביעה שפרשנות החוק לא צריכה להיקבע על פי דברי המחוקק בכנסת, יכולה להביא לכך שבסופו של דבר, לא הכנסת, שהיא נציגת הריבון, העם, בין בחירות לבחירות תקבע את עקרונות העל, אלא שבית המשפט יעשה זאת".
בדבריו מתח הנשיא ביקורת על גרירת רגליים בהחלטות בתיקים רגישים ובכלל על ידי מערכת המשפט מה שגורם לעוול בל יתואר לאזרחים כשהוא רומז לכך שבידי הפקידים בפרקליטות הכח לקבוע את זהות השרים בממשלה. "היו לי בהחלט השגות על סמכויות יתרות של פקידים בפרקליטות, מניסיוני האישי, לקבוע מי יהיה שר ומי לא יהיה שר, ולמשוך חקירות עד אין קץ כשהאמת הייתה צריכה להתגלות ומיד, גם כשניתן היה לסכמן בזמן קצר. מעולם לא הייתה בי כל השגה, על העיקרון הבלתי מתפשר של עצמאות המשפט, ועל החובה לציית לדבר המשפט, בבחינת יש שופטים בישראל".
ריבלין קרא לכנסת לחוקק את 'חוק יסוד: החקיקה' ואמר, כי "כיום, יותר מתמיד, זקוקה הדמוקרטיה הישראלית לחוק זה, גם אם אמירה זו לא נופלת על אוזניים קשובות מצד כל הגורמים. אם דאגתנו משותפת לעתידה, שלומה, וטובתה של מדינת ישראל, הרי שאין מנוס משילוב כוחות יחד, ל'חוק יסוד' מוסכם, שירגיע וייצב את המערכת הציבורית".
עוד אמר, כי "אל הפולמוס הער, הנוקב, שחשוב וראוי שיתקיים על סוגיית הפרדת הרשויות, אל לנו להגיע כשאנחנו עוטים כפפות אגרוף״.
"המשבר בין שלוש הרשויות, היום, הוא ללא ספק חמור וממשי. לפתחו של בית הדין הגבוה לצדק, מונחות עתירות הנוגעות לכשרותם של נבחרי ציבור לסוגיות של נבצרות, ולשאלת חקירתם והעמדתם לדין של בכירים ברשות המבצעת וברשות המחוקקת. ראשי הרשות המבצעת מבקרים, לעיתים אף משתלחים, בגורמים המשתייכים למערכת המשפט, בטענה שזו זוממת לבצע או מבצעת 'הפיכה שלטונית'. והרשות המחוקקת ניצבת, חלשה ומוחלשת, נעדרת כלים של ממש לביקורת ולבחינה נוקבת של עבודת שתי אחיותיה, המבצעת והשופטת", אמר הנשיא ריבלין.
בדבריו הזכיר הנשיא פרקים מדברי ימיו בכנסת, בשנים בהם כיהן 'אבי המהפכה השיפוטית' אהרון ברק כנשיא ביהמ"ש העליון, ואת המאבקים שניהל יחד עם שותפיו דאז נגד העצמאות השיפוטית שהחל לגלות בית המשפט.
"המחלוקת ביני לבין מורי ורבי אהרון ברק נתגלעה כשאני הייתי כבר יו"ר הכנסת והוא נשיא בית המשפט העליון כאשר אני סירבתי להכיר בהכרזתו על מהפכה חוקתית שאירעה עקב חקיקת "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", שלא עבר הליכי חקיקה חוקתיים וכחבר כנסת הייתי בין העמלים להעבירו יחד עם חבריי ומוריי עו"ד ליבאי, עו"ד אורי ילין, חברי הכנסת רביץ ואחרים".
"הפרשנות לחוק, הייתה מרחיקת לכת, ואפשרה לפי דעתי, לבית המשפט לעצב עקרונות של מדינת ישראל, במקום הכנסת. הקביעה שפרשנות החוק לא צריכה להיקבע על פי דברי המחוקק בכנסת, יכולה להביא לכך שבסופו של דבר, לא הכנסת, שהיא נציגת הריבון, העם, בין בחירות לבחירות תקבע את עקרונות העל, אלא שבית המשפט יעשה זאת".
"בוויכוח ביני לבין הנשיא לשעבר ברק, אמרתי כי אין מדובר במהפכה שיפוטית, אלא בהפיכה שיפוטית. מהפכה היא תהליך בו הלמטה הופך את המעלה, ואילו כאן ראש הפירמידה הופך את בסיסה של הפירמידה".
"מכובדי, באותם הימים התרעתי כי 'באין מתווה חוקתי, שייתחום כל רשות ורשות ויגדיר את גבולותיה, נדונה הדמוקרטיה בישראל להמשיך ולסבול מזעזועים, בדרכה למשבר. מחד, יימשכו הניסיונות מצד בית המשפט לגלוש לתחומי הסמכות והאחריות של הכנסת והממשלה. ומאידך, יתמידו אלו לעמוד על המשמר ולהגן על גבולם, באמצעות מה שקרוי – שלא בצדק – 'חוק עוקף בג"ץ'. כאילו, אוחז בית המשפט בתפיסת עולם מקודשת ומובדלת, שאפילו לריבון עצמו, לא נתונה הרשות לעקוף אותה', כך טענתי".
"הבעתי את חששותיי מכנסת שתקים בית משפט לחוקה שבו לא ישמשו שופטים אלא פוליטיקאים לשעבר יהיו השופטים, והזהרתי מפני תנועת המטולטלת. אינני מביא את הדברים כאן, כדי לומר 'אשר יגורתי בא' או 'אמרתי לכם'. אני מביא את הדברים, כי עלינו לזכור שבהיעדר חוק יסוד: החקיקה, המתחים הללו יוסיפו לטלטל את הדמוקרטיה הישראלית, ויגרמו לה נזק ממשי".
את דבריו סיים הנשיא בדברים הבאים: "אם דאגתנו משותפת לעתידה, שלומה, וטובתה של מדינת ישראל, הרי שאין מנוס משילוב כוחות יחד, ל'חוק יסוד' מוסכם, שירגיע וייצב את המערכת הציבורית. וזאת, כדי לשמר את המנגנונים הדמוקרטיים המסורתיים, מנגנוני הבלמים והאיזונים בין הרשויות השונות, ובינן לבין עצמן, אלו שנועדו להבטיח שרשות אחת לא תערער, את סמכותה של רשות אחרת".
לדברי הנשיא, "אלו המנגנונים, שנועדו להבטיח את עליונותו של הריבון, העם, ואת עליונותם של נציגיו הנבחרים יחד עם העובדה שהם חייבים להיות כל העת תחת פיקוח ותחת ביקורת של רשויות אחרות, כאשר הדבר הופקד בידי אותן רשויות מבלי היכולת לגלוש אלה לסמכויותיהן של אלה. הדברים הללו ברורים לחלוטין ואמנם נשתמש שוב בדבריו של בגין- המובן מאליו, מוטב שייאמר".
"המשבר החוקתי אליו מדינת ישראל נקלעה בימים האלה, תובע מכולנו, כל השחקנים שעל המגרש, אחריות וממלכתיות. עלינו להעמיד לנגד עיננו, בראש ובראשונה, את הדמוקרטיה שלנו, שכן בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, פעם אתה למעלה ופעם אתה למטה, פעם אתה רוב, ופעם אתה מיעוט. אבל מעל כל הדברים הללו עומדת המדינה היהודית והדמוקרטית שלנו, הבית שלנו, שקירותיו רועדים".
