סיפור מופלא הביא הגה"ח רבי משה יאיר ויינשטוק (יום פטירתו ט' באב) בספרו 'שנים עשר שבטי ישראל':
הם הסתובבו בשוק הגדול של מוסקבה כשהם רועדים מפחד. אם מישהו יזהה שהם יהודים, אחת דתם להמית.
הסיפור התרחש לפני כמאתיים וארבעים שנה, ברוסיה. בה נאסר באותם ימים על יהודים להיכנס לשוק ולרכוש סחורה. למותר לציין שכל הסממנים היהודיים שלהם הוטמנו היטב.
השניים שהיו עייפים מטורח הדרך, ניסו לנוח מנוחת צהריים בפונדק קטן. לאחר זמן לא רב החרידו אותם תרועות רמות. בעיניים לאות יצאו שני היהודים המחופשים לגויים החוצה, שם ראו מחזה מוזר: ראשי העיר עומדים מול גדוד חיילים מוזרים למראה, כל חייל בעל דמות נפילים הנראה ככזה שמסוגל בכפו למחוץ שניים-שלושה חיילים 'רגילים' בלא כלי נשק.
"פנינו לשלום", הרגיעו החיילים האדירים, "אנו זקוקים רק למקום לינה לאגירת כוח".
החיילים המוזרים למראה התפזרו באכסניות העיר, כשגם באכסניית שני הסוחרים המחופשים שהו כמה חיילים. הסוחרים שמו לב שמבגדיהם של החיילים נראים חוטי ציצית, אך בשל הסכנה להזדהות כיהודים – פחדו לשאול.
החיילים הסתובבו בארשת פנים שמחה, זימרו ושרו בקולי קולות והעליצות נראתה על פניהם. השכם בבוקר התאספו כל החיילים בכיכר השוק ויצאו את העיר בשירה אדירה.
הגיע הלילה ושוב חזרו החיילים.
הפעם לא שרו וזימרו, פניהם היו עצובות ואווירת נכאים שרתה עליהם. שוב התארגנו החיילים ללינת לילה בעיר. אולם בבוקר, השכימו הסוחרים המחופשים וראו את החיילים שבאכסנייתם כשהם מעוטרים בטלית ובתפילין…
ניגשו הסוחרים אל אחד החיילים והתוודעו אליו בחשאי. שׂיברו את אוזנו שהחוק בעיר אוסר על יהודים להיכנס אליה, שאלו אותו האם הם יהודים ומהיכן הם.
"יהודים אנו מבני משה", השיב החייל הפלאי, "וכוחנו רב ועצום, עד שיכול אחד ממנו להכות מאות רבות מבני האדם הרגילים. אתמול הכריזו בשמים שהעולם נמצא בדיוק בנקודת האמצע: מחצה זכויות ומחצה עוונות. הקב"ה הוא 'נושא עוון' ומטה כלפי חסד והודיע שהגיע זמן הגאולה.
"נתנו לנו רשות מן השמים ללכת ולכבוש את ארץ הקודש מיד הגויים. יצאנו אתמול בשירה ובזמרה, אלא שבאמצע הדרך הודיעו לנו שיהודי אחד חטא בחטא חמור ודחה את ביאת הגאולה. לכן שבנו עצֵבים ומדוכאים ואנו חוזרים למקומנו".
הסוחרים השתוממו למשמע הגילוי, אלא שסוחרים נשארים סוחרים: "אנחנו נחזור לכפר שלנו ונספר את הסיפור", טענו בפני החייל הקדוש, "ואף אחד לא יאמין לנו. תן לנו סימן שיאמינו לנו שפגשנו אתכם".
"במוצאי יום הכיפורים כשתקדשו על הלבנה", מסר להם החייל פיסת נייר מיוחדת, "תסתכלו בנייר הזה ובו תראו את כל מה שעתיד לעבור עליכם. לא רק עליכם בלבד, אלא כל אדם שיקרא בנייר – יראה בו את עתידו עד סוף ימיו".
הסוחרים הנרגשים שמרו על הנייר היטב.
במוצאי יום הכיפורים, אותו עשו בנעשכיז, אצל הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז, הוציאו את הנייר וקראו בו. לאחר מכן עבר הנייר הפלאי בין כל הנוכחים ונעשה בעיר רעש גדול. כל אחד התפעל למראה העתידות שראה.
בשל הרעש יצא הרה"ק מנעשכיז החוצה. למשמע הסיפור הפלאי ביקש את הנייר ואחז בו נגד הלבנה. עיין בו רגעים ממושכים ואז… קרע אותו לקרעים קטנים.
"אם מסתכלים היטב בנייר", הסביר הנעשכיזער, "ניתן לדעת מתי יגיע קץ הגלות. ואת זה – אסור לספר".
