מסופר על הצדיק רבי שמעלקע מניקלסבורג שהפך להיות לחברו הטוב של רכב הכרכרה שלו.
יום אחד אמר לו הרכב: "אתה יודע רבי, הסעתי אותך לשיעורים רבים. אתה אומר דברים יפים מאוד. יתרה מזאת, אתה אומר את אותם הדברים בכל פעם. ולא רק זה, אלא שאנשים שואלים אותך תמיד את אותן השאלות, ותמיד אתה משיב להם אותה התשובה".
"אני בעצם יודע כבר בעל פה את כל מה שאתה אומר. מה דעתך? אולי בפעם הבאה שנבוא לעיירה חדשה שלא מכירים אותך- נתחלף בינינו בבגדים, אני אהיה הצדיק ואתה הרכב? אני רוצה לראות איך העולם נראה מנקודת מבטו של צדיק, ומי יודע, אולי אחרי הכל אני בתפקיד הלא נכון בכלל…"
חשב הצדיק שזה רעיון מצוין, וכך הם עשו בשבוע שלאחר מכן. לבוש בלבושו של הצדיק מסר הרכב את השיעור, בבהירות מפליאה. לבוש בבגדי הרכב השגיח הצדיק על הסוסים בחוץ.
אחרי סיבוב השאלות הרגיל הרים נער צעיר את ידו ושאל שאלה עמוקה מאוד, כזו שהרכב לא שמע אותה לפני כן מעולם. הוא התלבט לרגע ארוך ולא ידע מה לענות.
לבסוף הישיר מבט לנער ואמר: "שאלתך נשמעת קשה מאוד לאוזן הבלתי מאומנת, אבל בעצם היא כל כך פשוטה, שאפילו הרכב שלי יכול לענות עליה, בואו נקרא לו!…"
לקלף את המסכות
לעיתים חשוב ללבוש את 'בגדיו' של הזולת, מסכה שונה ואחרת, כדי לבדוק אם אנו חיים את מלוא הרוחב של תפקידנו בעולם או שמא נקודת המבט שלנו מקהה ומשכיחה ומרדימה אותנו. חשוב בהחלט לפתח מיומנות כזו ולדעת להיכנס גם לנעליו של השני ולהרגיש אותו ממקומו.
אך לא פעם נגלה שמאחורי המסכה שאנו מציגים לעולם יש פנים אחרות שמסתתרות מאחורי מסכה שונה לחלוטין, שאין בהן שמץ של חיבור אמיתי לנשמה. באורח פלא "מסכה" היא המילה בתורה שמתארת עבודת אלילים.
"אלוהי מסכה לא תעשה לך". המילה הלועזית העכשווית יותר שמתארת 'מסכות' שאנו נוטים ללבוש עלינו היא "פרסונה".
אלו הן מסכות שאנו לובשים עלינו כאשר אנו בכובעים שונים. סוג של 'הצגה' של אישיות מסוימת כפי שמתבקש ונכון ונדרש ממני להציג כאשר אני בכובע 'המנהל', 'המשיב', 'הרב', 'האבא', 'הבן', ה'ידען' וכו'
גם אם יש בהן צורך ואמת מסוימת, גם אם נכונים לנו ועוזרים לנו כדי לסמן מטרות ויעדים ולהצדיק את הכובע והמסכה שאנו עוטים עלינו, אסור לנו להפוך את ה'מסכות' שלנו ל'אלוקים' שלנו.
גם אם הם השתקפות של האני שלנו, הם עדיין אינם העצמי העמוק ביותר שלנו ואסור לנו לתת למסכה להידבק לפרצופנו לתמיד.
כדי להגיע לעצמי האמיתי והעמוק שלנו עלינו להקצות זמן ולהסיר במודע את המסכה, לאפשר לאוורר את הפנים האמיתיות שלנו בחופשיות, ליד דמות קרובה ותומכת– בן זוג, איש סוד, קרוב או חבר שאיננו מצפים שיצחק מאיתנו בכובע הבדרן או יכבד אותנו בכובע המקצועי או הרבני. להקדיש זמן ייעודי להרהורים, למנוחה והרפיה ממסכות.
"כל אדם צריך לדעת שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה בהרגשה המיוחדת שלו, על פי שורש נשמתו… ובהיותו צועד דרך חיים… במסלולו המיוחד… ימלא גבורת חיים ועליזות רוחנית מהאות המיוחד שלו בתורה… 'חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם'".
'בשבילי נברא העולם'. בשביל שלי.
גם בשבילי-עבורי וגם 'בשביל שלי'. ללא מסכות ופילטרים.
עלינו לדעת שהסיפור האישי שלנו מספיק משמעותי ומיוחד כדי שהעולם כולו יברא בשבילנו, בשביל הדרך המיוחדת שלי בעולם, בשביל הסיפור הייחודי שלי.
"ואני בתוך הגולה. האני הפנימי העצמי… חטא אדם הראשון הוא שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש ואיבד את עצמו. לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת האייכה, זנה אחרי אלוהי ניכר, את אניותו העצמית עזב" (אורות הקודש ג', ק"מ וקמ"א)
בתיקוני הזוהר (צ"ג ע"א ובשל"ה פסחים, דרוש ג' לשה"ג) מבואר שהבעיה ב'עץ הדעת' לא היתה נוכחות הטוב והרע שבו, אלא הערבוביה שביניהם, הם אלו שמחדירים בנו עד היום יסוד של בלבול ואי ודאות שמוביל לאי בהירות ושאלות של אסור או מותר, טמא או טהור, פסול או כשר.
'עץ אי הודאות' של סיפורו האישי, שהכניס אי וודאות אל עצם הווייתו. לא האמין שיש לו סיפור בעל ערך משל עצמו והיה זקוק לדעת הנחש- לתחפושת שהוא לובש ליד הסביבה החיצונית לו, כדי שישקפו לו את עצמו ותפקידו בעולם.
ללמוד מיוסל'ה רוורס
בחג פורים, זה הזמן 'להתחפש', ללבוש מסכות, אבל זה גם הזמן לשתות 'עדלאידע' כדי להסיר ולקרוע את כל המסכות. הפוך על הפוך.
איך עושים את זה? אולי נוכל ללמוד מ'יוסל'ה רוורס'.
בי"ם ישנו יהודי מוכר המכונה בפי כל "יוסל'ה רוורס".
הסיבה לכינוי זה הוא מנהגו שלא ללכת בצעדים נורמטיביים לפנים, אלא רק לאחור- "ברוורס".
יש שטוענים שיש לו לכך מקורות הלכתיים שלא להפנות גב לקה"ק, או שכך אולי הוא מצליח יותר להקפיד על שמירת העיניים.
אותו יוסל'ה הוא גם "אביון" מוצהר 'למהדרין' וידוע שאחד מראשי הישיבות המפורסמים יותר נוהג בו מידי שנה בשנה בהידור מצוות 'מתנות לאביונים'.
יוסל'ה, שמודע לכך היטב, דואג גם לנצל את זה בהידור מצידו אף הוא.
כאשר פעם אחת רצה יוסל'ה לדחוף ולהכניס לישיבה המובחרת בחור בינוני ומטה, הוא פנה לראש הישיבה בבקשה ישירה להכניסו, וכאשר ראש הישיבה היסס בטבעיות, העז יוסל'ה מיד לאיים עליו ב'נשק יום הדין': "אהה ככה?… אז השנה אין 'מתנות לאביונים'!…"
בשנה אחרת כאשר הביא לו ראש הישיבה את הכסף 'בו ביום', הוא הוסיף ושאל אותו, חצי ברצינות וחצי בהלצה: "יוסל'ה, היום פורים, צריך להיות 'ונהפוכו'- אז למה היום אתה לא הולך ישר ורגיל?…"
יוסל'ה ענה לו על אתר בשנינותו: "אתה צודק, "ונהפוכו"… אז כשאתם תלכו אחורה- אני אלך ישר!…"
חג פורים הוא הזדמנות פז עבורנו להיות כולנו 'יוסל'ה רוורס' ליום אחד.
נעשה 'רוורס' ונקלף מעצמנו את המסכות הדמיוניות הלוחצות שלא מאפשרות לנו לנשום חמצן כראוי, נשתחרר מהם ונרשה לעצמנו להיות אנחנו.
נכנס יין יצא סוד- בשבילי נברא העולם.
—
הרב אבי אברהם, יועץ ומטפל רגשי, מנהל מרכז קומ"ה לקידום והעצמה וממנהלי איגוד ענ"ף לנוער מתמודד.
להארות וליצירת קשר: [email protected]
