מנהג הכפרות, אחד המנהגים המרתקים והמפורסמים ביותר של תקופת ערב יום הכיפורים, מלווה את העם היהודי מזה מאות שנים. מדובר בטקס עממי ורוחני כאחד. לאורך הדורות עורר המנהג דיונים רבים – הן בהיבט ההלכתי והן בהיבט החברתי – אולם עד היום הוא נותר חלק בלתי נפרד מההכנות ליום הכיפורים.
כך תעשו כפרות – מדריך מעשי
מי שמעוניין לקיים את המנהג יכול לעשות זאת בפשטות ובמסגרת ההלכה. הנה סדר הפעולות המקובל:
- הכנה – אם משתמשים בתרנגול, נוהגים לקחת זכר לגבר ונקבה לאישה. במקרה שבוחרים בכסף, מכינים סכום מתאים (נהוג כ־36 ש"ח לכל נפש במשפחה, אך אפשר גם פחות או יותר לפי היכולת).
- אמירת הנוסח – מסובבים את התרנגול או את סכום הכסף מעל הראש שלוש פעמים, תוך אמירת הנוסח: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה… ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים ושלום."
- המשך הפעולה – בתרנגול: מעבירים אותו לשוחט, והבשר נתרם לנזקקים. בכסף: מניחים אותו בצד לשם נתינה לצדקה.
- השלמת המצווה – מקפידים למסור את תרומת פדיון כפרות בהקדם, כדי שתשמש בפועל לסיוע לנזקקים. ניתן לעשות זאת דרך ארגוני חסד אמינים כמו מרכז החסד הארצי חב"ד אור בלב, שמחלק אלפי סלי מזון לקראת החגים.
מקורות המנהג
שורשי המנהג מופיעים כבר בכתבי הגאונים (לפני כ־1,000 שנה), ומאז הוא נכנס בהדרגה אל תוך מנהגי ישראל. הרעיון המרכזי פשוט אך עמוק: אדם לוקח תרנגול (או תרנגולת) ומסובב אותו מעל ראשו שלוש פעמים, תוך אמירת הנוסח הידוע: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי. זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ושלום." לאחר מכן התרנגול נשחט, ובשרו נמסר למשפחות נזקקות.
במקומות רבים בעולם היהודי, במיוחד בקהילות אשכנזיות, החלו כבר לפני מאות שנים להשתמש גם בכסף כתחליף לתרנגול – במקרה זה, מסובבים את הכסף מעל הראש תוך אמירת הנוסח, ולאחר מכן תורמים את הסכום לצדקה.
המשמעות הרוחנית
מנהג הכפרות איננו "קסם" או פעולה טכנית בלבד, אלא ביטוי עמוק של רצון לתיקון ולכפרה. ערב יום הכיפורים הוא זמן של חשבון נפש, בקשת סליחה ותפילה לחיים טובים. המנהג מסמל את השאיפה שכל העוונות והכשלונות יוסרו מעל האדם, והוא יזכה לפתוח דף חדש בשנה הקרובה. בנוסף, עצם העובדה שהתוצאה הסופית היא צדקה – בין אם בבשר ובין אם בכסף – מחברת את המנהג למצווה החשובה של נתינה וחסד.
ההיבט החברתי של המנהג משמעותי במיוחד: התרנגול הנשחט נתרם לעניים, והכסף שניתן כתחליף מופנה לטובת מוסדות חסד. בכך הופך המנהג לגשר בין עולם רוחני של כפרה לבין עולם מעשי של תמיכה בחלשים.
בעידן המודרני, כאשר רבים אינם יכולים או אינם מעוניינים להשתמש בתרנגולים, מקובל במיוחד לבצע את המנהג באמצעות תרומה כספית. בדרך זו נשמרת המשמעות הרוחנית, ובמקביל נוצרת אפשרות לסייע לאלפי משפחות נזקקות באופן ישיר.
מרכז החסד הארצי "חב"ד אור בלב"
כאן נכנס לתמונה אחד הגופים החברתיים הפעילים בישראל – מרכז החסד הארצי חב"ד אור בלב. המרכז פועל בפריסה ארצית למען משפחות במצוקה, קשישים, גלמודים ואנשים הזקוקים לסיוע.
לקראת החגים הקרובים, מארגן המרכז חלוקה רחבת היקף של אלפי סלי מזון, במטרה שכל משפחה בישראל תוכל לחגוג את החג בכבוד ובשמחה. הסלים כוללים מוצרי יסוד, מצרכים לחג ואף תוספות שמאפשרות לשבת סביב שולחן מלא ושופע.
באופן זה, כל מי שמקיים את מנהג הכפרות באמצעות תרומה ל"חב"ד אור בלב", לא רק ממלא מצווה עתיקת יומין אלא גם מעניק בפועל אור ותקווה לאלפי משפחות.
הנכם מוזמנים לקחת חלק משמעותי ושותפות – תמכו במרכז החסד הארצי חב״ד אור בלב דרך האתר: beit-chabad.org
הוויכוח סביב המנהג
חשוב לציין כי מנהג הכפרות עורר לאורך השנים מחלוקות. חלק מן הפוסקים הסתייגו ממנו מחשש לאמונות טפלות, וחלקם התייחסו לשאלת צער בעלי חיים בשימוש בתרנגולים. עם זאת, הדעה הרווחת היא שמדובר במנהג מושרש בעל ערך חינוכי ורוחני, כל עוד הוא נעשה בצורה נאותה.
המעבר לשימוש בכסף מהווה פתרון שמכבד גם את המסורת וגם את הרגישויות המודרניות, תוך שימת דגש על עיקרו של המנהג – הנתינה לצדקה.
לסיכום
מנהג הכפרות, שמלווה את עם ישראל כבר מאות שנים, הוא הרבה יותר מטקס סמלי. הוא מהווה הזדמנות להתחבר לשורשים, להתבונן פנימה, ולהעניק לאחרים.
בימינו, כאשר ניתן לקיים את המנהג באמצעות תרומה כספית, המשמעות החברתית מקבלת משנה תוקף: כל תרומה הופכת לארוחה חגיגית עבור משפחה נזקקת, וכל שקל שניתן במסגרת הכפרות הופך לתקווה חדשה עבור ילדים, הורים וקשישים.
מרכז החסד הארצי חב"ד אור בלב מוביל את העשייה הזו, עם חלוקה רחבת היקף של אלפי סלי מזון בחגים הקרובים. בכך הוא מאפשר לכולנו לא רק למלא מצווה חשובה אלא גם להיות שותפים אמיתיים בבניית חברה טובה וצודקת יותר.
