מרים גרצמן חוגגת השבוע 33 וזו בהחלט סיבה טובה לאחל לה מזל טוב עד 120. מרים, נשואה ואם לשלושה, מקרית מלאכי. את דרכה כמורה למחול, החלה לפני 12 שנה.
כבר בתור ילדה אהבה מרים לרקוד. יכולתם לראות אותה בגיל שנה, רוקדת ללא הפוגה לצלילי שירים. הוריה החליטו לפתח את האהבה הזו ושלחו אותה ללמוד לרקוד בלט, ג'אז וכו', היא טעמה מהכל, התמידה ונהנתה, אך למען האמת לא חשבה שתעסוק בתחום כמקצוע.
לאחר שנישאה, עזבה את רחובות ועברה לגור בקרית מלאכי. כשחיפשה עבודה, מצאה את עצמה מחליפה מורה למחול בבית ספר חב"ד בנות וכפי שהיא אוהבת לומר: "אני לא בחרתי במקצוע – המקצוע בחר בי"!
לאחר שהכירו בכישרונה, שידכה אחת המורות במקום, בין מרים למתנ"ס המקומי על מנת שתפתח בו חוג מחול. "זה היה מדהים, כל בנות השכונה פשוט הגיעו", היא משחזרת בשיחה ל'בחזית לאישה'.
בשנים האחרונים התמקצעה מרים בריקוד לגיל הרך, גילאי גן ממש. זה קרה לאחר שנים בהן עבדה בטווח של גילאי יסודי עד תיכון והבינה שחסר בסיס חזק של טכניקה, הבנה מה זו תנועה ועוד.
את הלימוד המקצועי שלה עשתה בשלוחה החרדית של מכון וינגייט.
מה המסר שלך לאמהות? "מתלבטת אם לשלוח ילדה בת 4 ללמוד ריקוד? אני אומרת 'לכי על זה'. המשמעות של 'טרום בלט', מלבד העובדה שהוא בסיס שייתן אפשרות ללמוד כל סוג ריקוד שהוא בעתיד, יש פיתוח של הרבה מאוד דברים טובים אחרים כמו הכרת איברי הגוף, יציבה נכונה, פיתוח מוטוריקה, פיתוח רגשי, אפילו משמעת מתחזקת בחוג".
הסיבה שלימוד כזה בגיל צעיר, כה טובה, היא משום שהשרירים לא מעוצבים ולא חזקים ואפשר למנף זאת למקום טוב, מה גם שדימוי עצמי משתפר משמעותית.
יש לא מעט אמהות שאוהבות לומר שמרים היא 'שיטת אדלר' במחול. "אני מלמדת על מרחב פרטי שלי ומרחב כללי. אני אוהבת לקרוא לחוג טיפול רגשי לא פורמלי כי הוא פשוט נותן מענה מדהים להרבה יותר מרק ריקוד".
יש גננות בקרית מלאכי שיודעות להצביע על ילדות בגן שלומדות אצלה מחול. ילדות שהיו עם בעיות מוטוריות, ילדה שתנועות הגוף שלה היו גסות והיתה מפילה דברים, פתאום לוקחת את כוס התה בעדינות ובצורה יפה.
וזה הרבה יותר מריקוד. "ריקוד לגיל הרך נותן היבטים משמעותיים לא רק לריקוד, אלא להרבה דברים טובים לחיים", מסבירה מרים ל'בחזית לאישה'.
מאוד נפוץ שילדה רוצה לפרוש פתאום באמצע החוג. מרים מעודדת את האמא להנחיל לילדה את נושא ההתמדה. "היתה אצלי ילדה שרצתה לפרוש כי לא התחשק לה לעזוב את המשחקים של שעות אחר הצהריים. האם כמעט נכנעה. הצלחנו לעזור לה ללמוד להתמיד ובסוף השנה האם הודתה לי שהילדה שלה למדה על מחויבות, על להיות חלק מקבוצה. במופע סוף שנה לא היתה גאה ממנה".
