נשיא המדינה יצחק הרצוג, נשא הערב דברים בטקס רשמי ובינלאומי לציון 80 שנה לטבח בבאבי יאר וחניכת מרכז הנצחה עולמי ב'מרכז להנצחת השואה באבי יאר׳ שבקייב, בהשתתפות נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי ונשיא גרמניה פרנק וולטר שטיינמאייר.
המרכז מוקם בימים אלו על מנת להנציח את סיפורם של 2.5 מיליון יהודי מזרח אירופה, מתוכם 1.5 מיליון מאוקראינה לבדה, אשר נרצחו ונקברו בקברי אחים סמוך לבתיהם.
בשנה האחרונה הוקמו בבאבי יאר מספר אנדרטאות זיכרון כחלק מהקמת קומפלקס מוזיאלי חדשני ורחב היקף על כל שטח באבי יאר. את הקמת המרכז מלווים אישי ציבור ומנהיגים מרחבי העולם ובראשם נתן שרנסקי המשמש כיו״ר מועצת המנהלים של המרכז.
"יש תפילה יהודית עתיקה, הנקראת 'יזכור'", אמר הנשיא הרצוג בפתח דבריו. "במעגל השנה היהודי, אנו נוהגים לומר את ה'יזכור' – התפילה לעילוי נשמתו של המת – ויהא זה בן משפחה, או מוות שנקשר לרמה הלאומית – בחגים ובמועדים המקודשים ביותר לאומתנו. בחודש האחרון ציינו כמה וכמה מועדים כאלה, וברשותכם, אני מבקש היום כנשיא מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי לומר את תפילת ה'יזכור' לעילוי נשמתם של אחינו ואחיותינו; תינוקות, ילדים, נשים, זקנים וגברים. אשר נורו, נטבחו ונרצחו בדם קר, כאן, במקום שהיה לקבר האחים הגדול ביותר על אדמת אירופה, בגיא ההריגה של באבי יאר. בטרגדיה הנוראה ביותר שפקדה את העם היהודי ואת משפחת בני האדם, בשעתה החשוכה ביותר של האנושות – השואה. ולא היה מי שיאמר עליהם את תפילת הזכרת הנשמות. "יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. ויָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן.
"כבוד נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, כבוד נשיא גרמניה פרנק וולטר שטיינמאייר, משפחות הניצולים והשורדים – אלה שכאן ואלה שצופות בנו בכל רחבי תבל. קהל יקר.
"מכובדיי כולם, אני מגיע לכאן כנשיא מדינת ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, אני מגיע מירושלים, בירתנו הנצחית. בלב ירושלים, בפרלמנט הישראלי – "הכנסת", בקומת הממשלה, ישנו ציור של הצייר יוסף קוזקובסקי, יליד אוקראינה שלמד אומנות בקייב. "המובָלים להורג – באבי יאר"; הוא נקרא. ובו גברים, נשים וטף, הפוסעים דומם בחשכת מוות, כשקלגסי השטן הנאצי ושוטרים מקומיים מכוונים אליהם את נשקם, משלחים בהם כַּלְבֵי-טרף חדי מלתעות. בלב הציור, שמי שראהו ולו פעם אחת – לעולם לא יוכל לשכוח, אישָה האוחזת ביד אחת את ידה של בתה הקטנה, ובידה השנייה מצמידה לחזה את תינוקה. מוקפת הורים וילדים, אחים ואחיות. כולם יחד, בדרכם אל מותם המחריד, כאן, בלב הַמַּאְפֵּלְיָה. אלפי פעמים עליתי במדרגות ופעם אחרי פעם הייתי עוצר. מביט בתמונה. ולבי נצבט בקרבי, נחרד מהזוועה. חשבתִי על כך שבסוף אותה הליכה, הופשטו היהודים הללו, הושלכו לגיא ההריגה, ונטבחו ביריות. בכול פעם שהיו מגיעים מנהיגים מרחבי העולם הייתי מראה להם את התמונה. ומספר להם את סיפור הטבח בבאבי יאר. פרק שיש להמשיך וללמוד עד דור אחרון.
"לא היה רצח מחריד וקר יותר, שמייצג את "השואה בכדורים" בצורה רצחנית יותר – מהטבח בבאבי יאר. ולא ניתן לחמוק מהמחשבה הנוראה, שהשמש זרחה על הגיא. הציפורים צייצו. היער שָקָט והשוחט – שָחָט. במשך שתי יממות קצרו מכונות הירייה של יחידות החיסול של הנאצים ואיתם, לצערנו גם, משתפי פעולה מקומיים עשרות אלפים מיהודי קייב והאיזור. משפחות שלמות נמחקו.
"נמצאת כאן היום, מרינה בורובֶיצִ'יק (Vorobeichik). מרינה, היא נכדתה של נדיה אלגרט. בתו של בנה, איליה, אילושה. שניהם – נדיה ואילושה – הצליחו בדרך נס לצאת חיים מן הבור. נדיה איבדה בבאבי יאר עשרים ושישה מבני משפחתה; הוריה, אחיה, אחיותיה וילדיהם!
"מיכאל סידקו (Sidko), אחרון הניצולים מבאבי יאר היה בסך הכול בן שש כשארע הטבח. מיכאל עלה לישראל. וכך הוא מספר: "הלכנו אימא, אחי, גרישה, אחותי קלרה, בת שלוש וחצי, ואחי התינוק, וולודיה, רק בן ארבעה חודשים. אימא עמדה עם התינוק בידיה. קלרה אחזה לה בחצאית. השוטר תפס את קלרה ונתן לה מכה בראש. הוא דרך על החזה שלה וחנק אותה למוות. אימא התעלפה. התינוק נפל. השוטר רמס אותו עם המגף וירה באימא. תפסו את כולם ברגליים – וזרקו אל תוך הגיא". אכן, גבירותיי ורבותיי, שלושה פשעים איומים ידע העמק הנורא הזה. הראשון היה הטבח – מחיקת האדם. ואחריו השני והשלישי – ההסתרה וההשכחה – מחיקת הראיות ומחיקת הזיכרון. הרצון להעלים ולמחוק קבע את עומק ההשמדה. עשרות אלפי בני אדם, ועדיין – לא נעשו רישומים. הגופות נשרפו והאפר נכתש. ממרבית הנרצחים בבאבי יאר לא נשאר זכר לא שם ולא זיכרון. הגיע זמן הזיכרון. לכן אנחנו כאן!
"מכובדיי, שמונים שנה חלפו מאז הטבח הנורא בבאבי יאר. לפני שלושים שנה בדיוק כוננה אוקראינה העצמאית וכוננו יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל. לעם היהודי היסטוריה ארוכה ומורכבת, השזורה בזו של אוקראינה. על אדמת אוקראינה פרחה משך מאות שנים אחת הקהילות היהודיות מהגדולות והחשובות בעולם. מנהיגים ומדינאים, אנשי רוח, משוררים ורבנים גדולים. כולם פעלו, הגו וכתבו על אדמת אוקראינה. כאן, על האדמה הזו, צמחה החסידות. כאן צמחו כמה ממנהיגי הציונות. כאן נולדו וגדלו מנהיגים חשובים של מדינת ישראל. וכאן גם היו פוגרומים ופרעות נוראות נגד יהודים לאורך הדורות. וכאן היה גם הטבח בבאבי יאר. פרק טראגי שאסור שיימחק מדברי הימים של משפחת העמים. צלקת נצח על פני כדור הארץ!
"הקמת ה- Babyn Yar Holocaust Memorial Center שמספר את סיפורם של שניים וחצי מיליון יהודי מזרח אירופה, ובתוכם מיליון וחצי יהודי אוקראינה, שנרצחו ונקברו בקברי אחים היא מעשה חשוב ופרק חשוב בהיסטוריה המשותפת של אוקראינה ושל ישראל, של אוקראינה ושל העם היהודי. היא תיקון עוול היסטורי של שנים ארוכות של הכחשה והשכחה, והפקת לקח ולימוד לדורות הבאים*. בל נטעה – *גם בימים אלה, הכחשת שואה עדיין קיימת. האנטישמיות עדיין קיימת. רק ביממה האחרונה שמענו כולנו על עוד גילוי אנטישמיות מכוער במחנה ההשמדה אושוויץ, בדמותן של כתובות גרפיטי אנטישמיות שמבזות את זכר הנספים במחנה המוות הנורא. עלינו, על כל מנהיגי המדינות, לגנות בתוקף כל בדל וקצה של תופעה כזו, ולהילחם בה בכל כוחנו. ההנצחה והזיכרון חיוניים לאנושות כולה, נגד הרוע האכזריות והאדישות. כדי שלא נשכח איזו שואה יכול לעשות האדם לאדם, במעשה, ובשתיקה. ועד אנָה עלולות להגיע השנאה, הבוּרוּת, האנטישמיות והגזענות. אדם כמותו, כמותה, אדם שנברא בצלם אלוהים! כמו שקראנו בשבת האחרונה – קהילות יהודיות בעולם כולו – בפרשה הראשונה בתנ"ך – פרשת "בראשית". עלינו להבטיח – לאנושות כולה, דווקא מכאן, מהמקום הארור הזה – במקום שבו העולם ראה ידע ושתק – שלעולם לעולם לא יהיה עוד באבי יאר.
"אני מבקש להודות לכל מי שעסקו ועוסקים במלאכת הקודש של זיכרון והנצחת השואה, והקמת המרכז החשוב כאן, במקום הזה; ובראשם לך נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי, ולממשלתך, וכמובן לך ידידי נתן שרנסקי יו"ר המרכז להנצחת השואה בבאבי יאר; ולמי שליוו את המרכז הזה מתחילתו, נכבדיי: מיכאל פרידמן, גרמן חאן, ויקטור פינצ׳וק, ולדימיר קליצ'קו (Klichko) ורונלד לאודר. הרי כפי שאנחנו יודעים היום, לעצם ההחלטה הזו, ובוודאי להקמה של המרכז להנצחת השואה, הייתה תרומה מכרעת לגילוי של מאות שמות חדשים מאחינו ואחיותינו שהומתו בבאבי יאר. כל שם כזה הוא עולם ומלואו. עולם שנחרב, עולם שמשהו ממנו – באמצעות הזיכרון – בכל זאת חי איתנו.
"מכובדיי, שאול טשרניחובסקי, מגדולי המשוררים העבריים – יליד אוקראינה – כתב כאן – בארץ הזאת – את השיר "אני מאמין", אחד השירים החשובים והמוכרים בתולדות התחייה העברית. וכך כתב: "שַׂחֲקִי כִּי בָאָדָם אַאֲמִין, כִּי עוֹדֶנִּי מַאֲמִין בָּךְ. כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז". גם אני מאמין באדם. אנחנו מַאֲמִינִים באדם. לפיכך כולנו כאן – למען האדם. למען האנושות. ארץ אל תכסי דָם אחינו ואחיותינו! יהי זכר אחינו ואחיותינו שמור ונצור בלב כולנו, בלב עמינו ובלב האנושות כולה, כנר תמיד, מדור לדור ולנצח נצחים."
