השבוע עצבנתי מישהי. עצבנתי עצבנתי, כמו שאומרים. האמת שאפילו לא ידעתי, כי היא התמקמה עם העצבים שלה על איזו כורסה יחד עם כוס קפה וחשבה מה עצבן אותה. אחרי כמה ימים היא סיננה לי את זה בשיחה אחרת בכלל.
טוב, נו מה העניין?
תוך כדי שחזרתי לעניינים, בלהט העשייה והעסקים, כתבתי לכל מי שהסכים לשמוע ש: "כל עסק שרוצה לעבוד בימים האלה ולא משנה לאיזו קטגוריה הוא שייך, פשוט יכול לעבוד. זה תלוי בכח רצון, ביזמות, יצירתיות ונחישות", ועוד כהנה וכהנה.
הגברת עצבנית הנ"ל, עובדת בתחום בעייתי ממש, והמשפטים הנונשלנטיים שכתבתי, קוממו אותה ובצדק.
כאשר אין לנו טיפת חשק, או שהתחום שלנו קשה במיוחד, הכל מרגיז ולא כיף ולא עושה חשק לפעול. כמו שאמרה לי חברה היום, פתאום מיליון עסקים פתחו עסק בשם 'להשכרה'. עניתי לה שאם זה לא היה עצוב, זה היה עצוב.
בואו, המצב קשה, נורא, מתסכל, מתעתע, לא וודאי.
אבל.
רגע לפני ששוקעים לתוך האיכס הזה, אפשר להסתכל שוב, להתבונן, לראות מה עוד אפשר לעשות שלא נעשה, לנסות כוונים נוספים, שיתופי פעולה יצירתיים שלולא הקורונה מן הסתם לא היו מתרחשים.
ויש גם הפי אנד.
בשיחה שהיא קיבלה על המשפט שלי, הצעתי לה כיוון חדש ומעניין שנוגע ישירות בעסקים שלה, והיא היתה בשוק, ובדיוק כמו בסיפורים היא פתאום חייכה והתמלאה אופטימיות.
סגרנו להיפגש באיזה שטח פתוח, לדון וללבן את הרעיון הנפלא שנתן לה חשק לחזור לחיות.
—
הכותבת היא יועצת ומלווה עסקית, עיתונאית, מרצה לתקשורת בינאישית
