"מי שיכבה את האור – יכבה אור חייו"

"חייבים לכבות את האור מיד!"

קצין הג"א ניצב בפתח הבית יחד עם כמה מפקודיו, הם ביקשו להודיע לבעל הבית שיכבו את האור בבית מיידית. הם אף לא התכוונו ללכת לשום מקום עד שהפקודה תבוצע.

ערב מלחמת ששת הימים שררה מתיחות גדולה בארץ הקודש. כחלק מצעדי הזהירות שננקטו, הקפידו בחלק מהערים על האפלה מוחלטת במשך שעות הלילה. קציני הג"א מונו על אכיפת החוק בנושא.

עתה הגיע הקצין יחד עם כמה מפקודיו לבית בעיר יבנה, שבו דלקו האורות כאילו אין עת חירום. בעל הבית היה הגה"ק רבי ישראל אבוחצירא (ד בשבט יום פטירתו), שהתגורר באותן שנים ביבנה.

מנהגו בקודש של הבבא סאלי היה לערוך מעת לעת הילולות לצדיקים שונים. לא היו כללים קבועים וזמנים מוגדרים, ולפעמים יכול היה להורות על עריכת הילולה מהרגע להרגע. כלל אחד היה תקף תמיד בכל הילולה: חייבים לשמוח ולשורר שירות ותשבחות לבורא כל עולמים ולכבוד בעל ההילולה.

ועתה דורש הקצין לכבות את האורות.

בני הבית שידעו כמה חשובה לצדיק השמחה, לא ההינו לבצע את הפעולה טרם ישאלו את פיו. הודיעו לחיילים הניצבים בדלת להמתין בסבלנות עד שייגשו לבבא סאלי ויבקשו את רשותו.

שמע רבי ישראל את בקשת הקצין שבדלת והגיב שאינו מרשה בשום אופן. "אם מישהו יכבה את האור – אני אכעס עליו!"

חזרו בני הבית אל הקצין והודיעו לו את תשובת הצדיק.

"אבל זו עת חירום", התקצף הקצין שלא היה רגיל בהליכותיהם של הצדיקים. "כיצד אתם מסכנים את כל תושבי העיר? אם לא תכבו את האור – אכבה אותו בעצמי!" הודיע.

שבו בני הבית אל הבבא סאלי היושב בחדר הפנימי וביקשו את רשותו לקיים את הפקודה.

"אם מישהו יכבה את האור – הרי הוא מכבה את אור חייו!" הודיע הצדיק בלשון חריפה שאינה משתמעת לשתי פנים, ושב לשמוח בשמחת בעל ההילולה.

עתה היו בין החיילים ששכנעו את מפקדם לסגת מכוונתו לכבות את האור. "אל 'תתעסק' עם הצדיק", התחננו לפניו. "החיים שלך חשובים ומילה שלו לא חוזרת ריקם".

שמע הקצין והתרכך. "הכניסוני בבקשה אל הרב", ביקש מהגבאים.

הוכנס הקצין אל הבבא סאלי ורבי ישראל הושיט לו כוס מלאה מַאחְיָה (-עראק) לשתות. "נאמר בתורה וחרב לא תעבור בארצכם", המתיק רבי ישראל סוד עם החיילים ומפקדם, "דעו לכם: בעיר יבנה לא תיפול אף פצצה. ולא זו בלבד, אלא שאצל האויב יושמדו ארבע מאות מטוסים תוך זמן קצר!" גילה להם הבבא סאלי דברים שנראו תמוהים, אך תוך ימים ספורים התבררו כדברי נבואה.

האור לא כבה באותו לילה בביתו של הבבא סאלי. הנוכחים כולם שמחו וששו בישועתו של הקדוש ברוך הוא. בטחו בכוחו של זקן ובהבטחותיו שייעשו להם ניסים גלויים.

ימים ספורים חלפו ומדינת ישראל הצעירה והקטנה הצליחה באופן בלתי הגיוני להתגבר על שכנותיה החזקות והגדולות ממנה פי כמה.

"כיצד ידע רבנו שיושמדו ארבע מאות מטוסים לאויב?" שאלו בני הבית בסקרנות לאחר שנודע המספר המדויק.

נענה בבא סאלי בפשטות: "והרי אין להם יותר ממספר מטוסים זה…"

ביקש הצדיק להעלים את רוח הקודש ולטשטשה, וגילה שעיניו צופיות למרחקים בכוח קדושתו ולא נעלם ממנו דבר – – –